קוד: ביאור:ירמיהו ב25 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וגורנך[וּגְרוֹנֵךְ] מִצִּמְאָה, וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ, לוֹא כִּי אָהַבְתִּי זָרִים וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ"
המשל הוא שיחה בין איש לאשתו הנואפת, הנמשלת לחיית פרא מיוחמת שרצה מזכר לזכר (פירוט).
האיש אומר לאשתו: מנעי רגלך מיחף וגרונך מצמאה = את רצה ממאהב למאהב עד שנעלייך מתבלות, את נשארת יחפה וגרונך צמא; למה לך לסבול? שובי אליי ולא תהיי יחפה וצמאה!
אבל היא עונה לו: לוא! כי אהבתי זרים, ואחריהם אלך! = לא מעניינים אותי התנאים החומריים, אני רוצה זרים, אני רוצה חידוש וגיוון (מלבי"ם).
הנמשל הוא שיחה בין ה' לבין האומה הישראלית, הרצה מאליל לאליל ומאידיאולוגיה לאידיאולוגיה, וכתוצאה מכך מצבה החומרי הולך ומתדרדר והיא מסתכנת ביציאה לגלות. ה' אומר להם "שובו אליי והישארו בנחת בארצכם", אך הם אומרים "זה לא מעניין אותנו, אנחנו רוצים לחדש ולגוון בכל מחיר" (רש"י).
המילים "
מנעי רגלך מיחף " נועדו גם להזכיר לעם ישראל את התקופה שהלכו אחריו במדבר, כאשר (דברים כט4) "נעלך לא בלתה מעל רגלך
"
(משה צפור).
לפי הניתוח של ירמיהו, הסיבה להתדרדרות הרוחנית של עם ישראל היא, לא צרכים חומריים כלשהם שאינם מתממשים, אלא הרצון הבלתי פוסק בגיוון, האהבה לזר ולמוזר. ברצון הזה יש צדדים חיוביים, אולם כאשר הוא מתממש במידה מוגזמת הוא הרסני, כי הוא לא מאפשר לבנות שום דבר לטווח ארוך - לא מבחינה חומרית ולא מבחינה רוחנית.
המצב הנפשי הזה, של רצון בחידושים עד כדי עייפות, נזכר גם במקומות נוספים בתנ"ך - ראו תוכחה לאומה עייפה.
1. רוב המפרשים פירשו שהמילה "נואש" היא חלק מדברי האישה/האומה הישראלית, האומרת "אני עוזבת ומוותרת על התנאים החומריים הטובים ועל עבודת ה', כי הדבר היחיד שחשוב לי זה הגיוון והחידוש". פירוש זה מתאים לטעמים, ומתאים גם לפסוק (ירמיהו יח12): "... 'שובו נא איש מדרכו הָרָעה והיטיבו דרכִּיכם ומעלליכם!' וְאָמְרוּ 'נוֹאָשׁ, כִּי אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ הָרָע נַעֲשֶׂה'
" = בני ישראל עוזבים ומוותרים על הסיכוי לחזור בתשובה.
2. אך אפשר לפרש, נגד הטעמים, שהמילים "ותאמרי נואש" הם חלק מדברי האיש/ה', האומר לאשה "תפסיקי להיות יחפה וצמאה, ותרי על הריצות המטורפות"; פירוש זה מתאים לפסוק (ישעיהו נז10): "בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ, לֹא אָמַרְתְּ
נוֹאָשׁ
...
" = למרות שדרכך הרעה הביאה לך רק עייפות, לא עזבת ולא וויתרת עליה (פירוט).
כן אהבו, לנוע!" (פירוט).
שני פסוקים קודם, מתוארת האומה הישראלית כאומרת "אחרי הבעלים לא הלכתי"; איך זה מסתדר עם הפסוק שלנו, שבו היא מודה בפירוש "אחריהם אלך"? - כמה תשובות.