לאחר שירמיהו
התלונן על הצלחת הרשעים, ה' ענה לו (יב 5-6):
כִּ י אֶת-רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ, וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת-הַסּוּסִים?; וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ, וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן? כִּי גַם-אַחֶיךָ וּבֵית-אָבִיךָ, גַּם-הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ--גַּם-הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ, מָלֵא; אַל-תַּאֲמֵן בָּם, כִּי-יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת
. מה המשמעות של תשובת ה', ואיך היא קשורה לדברי ירמיהו? נפרש את הפסוקים ע"פ שתי משמעויות אפשריות של הפועל "תתחרה":
א. תתחרה = תתמודד ותשתלב בחברתם
לפי רוב המפרשים, דברי ה' בנויים במבנה של "קל וחומר": "אם לא הצלחת להשתלב ולהתמודד בריצה עם אנשים שרצים ברגליהם, איך תשתלב ותתמודד בחברתם של אנשים שרוכבים על סוסים?!". משמעות הפועל "תתחרה" היא "תתערב ותשתלב בחברה", או "תתמודד בריצה", ומשמעות הדברים היא - "
אם אנשי ענתות, האנשים הפשוטים, הקרובים אליך, מיררו את חייך וכמעט הרגו אותך (כפי שסופר בסוף הפרק הקודם) - איך תתמודד עם אנשי ירושלים, השרים הנכבדים, הרחוקים ממך, שימררו את חייך הרבה יותר?! ". לגבי הקשר של התשובה לתלונותיו של ירמיהו, יש שתי אפשרויות:
- א. [מלבי"ם] ה' אומר לירמיהו שהמצב הרבה יותר גרוע ממה שחשב - הוא התלונן על הצלחתם של הרשעים הקטנים, אך למעשה יש רשעים הרבה יותר גדולים שהוא עדיין לא פגש; השחיתות כבר השתלטה על כל המדינה, ואין טעם להעניש את הרשעים הקטנים, אלא רק להרוס הכל ולבנות מחדש (פירוט).
- ב. [דעת מקרא] ה' לא עונה כאן לירמיהו, אלא רק מוכיח אותו על כך שהוא מתייאש מהר, ועובר על מה שציווה אותו בתחילת דרכו (פרק א) - "
אל תחת מפניהם
". תשובת ה' לירמיהו נמצאת בפסוק הקודם או בפסוקים הבאים (פירוט).
ב. תתחרה = תקנא ותכעס על הצלחתם
ולי נראה, שאפשר לפרש את הפועל "התחרה"
כמו במקומות אחרים בתנ"ך - כפועל נרדף ל"קינא", כלומר, כעס על הצלחתו של הזולת:
-
תהלים לז1: "
לדוד אל תתחר במרעים, אל
תקנא בעשי עולה
".
סוסים בספר ירמיהו הם משל לרשעים שעושים עבירות בשטף ואינם עוצרים לרגע:
-
ירמיהו ה8: "
סוסים מיזנים משכים היו, איש אל אשת רעהו יצהלו
"
-
ירמיהו ח6: "
הקשבתי ואשמע, לוא כן ידברו, אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, כלה שב במרצותם כסוס שוטף במלחמה
"
ולפי זה, "רגלים" הם משל לרשעים הקטנים יותר, שעושים רק עבירות בודדות.
ירמיהו "
נלאה
", כלומר סבל והתעייף, ממאבקו ברשעים הקטנים, שנמשלו לרגלים; והוא "
התחרה
" וכעס על הצלחתם של הרשעים הגדולים, שנמשלו לסוסים; וה' אמר לו "
אם כל-כך סבלת והתעייפת ממאבקך עם הרשעים הקטנים, מה הטעם שתכעס ותתלונן על הצלחתם של הרשעים הגדולים?! ". לגבי הקשר של התשובה לתלונותיו של ירמיהו, גם כאן יש שתי אפשרויות:
- א. כמו שהסברנו קודם - ה' אומר לירמיהו שהמצב בעם הרבה יותר חמור ממה שחשב; הוא חשב שיש לו עסק עם רשעים קטנים הדומים לרגלים, ושאם ה' יעניש חלק מהם, האחרים יראו ויתחרטו; אבל למעשה הכעס והתלונה שלו מופנים כלפי רשעים הרבה יותר גדולים הדומים לסוסים, וגם אם יענישו חלק מהם, האחרים לא יתחרטו אלא ימשיכו לחטוא "
כסוס שוטף במלחמה
", ולכן כבר אין טעם להעניש אלא יש להרוס את הכל ולבנות מחדש (פירוט)
- ב. ה' לא עונה כאן לירמיהו, אלא רק מוכיח אותו על כך שהוא גורם לעצמו כעס מיותר ומזיק.
הכעס על הצלחתם של הרשעים הוא מועיל רק כאשר הוא מוביל את האדם לפעולה - להיאבק ברשעים ולעשות בהם דין צדק; אולם, ירמיהו היה חלש מכדי להילחם ב"סוסים", שהרי אפילו במאבק עם ה"רגלים" הוא נלאה והתעייף (אולי הכוונה לאנשי ענתות שניסו להרגו - בסוף הפרק הקודם); אדם שאין לו כוח להילחם, עדיף שלא יכעס אלא רק יתפלל ויחכה שה' יעשה דין ברשעים, כפי שמוסבר בהמשך הנבואה, שהיא התשובה העיקרית לתלונתו של ירמיהו (פירוט).