יציאת מצרים בדברי יחזקאל

קוד: יציאת מצרים בדברי יחזקאל בתנ"ך

סוג: השלמה1

מאת: אשר וייזר

אל:

בדברי הנביאים יש התייחסויות רבות לתקופת יציאת מצרים .

המפתיע ביותר במובן זה הוא יחזקאל. נביא זה המגלה גם השכלה כללית רחבה, המוסר ידיעות רחבות בענייני צור ומצרים של זמנו, היודע למסור תמונה נפלאה מאשור הגדולה בעבר, מצטיין גם בידיעות רחבות בדברי ימי ישראל.

החיים במצרים

בתורה נזכרו 3 סיבות לגאולת מצרים , אך תולה יחזקאל את היחס המיוחד של ה' לישראל ובחירת עם ישראל כעם ה' רק ברחמיו של ה'. את האבות אינו מזכיר כלל, וודאי מתוך השקפה שאחר הפרת הברית על-ידי עבודת האלילים במצרים, רק רחמי ה' היוצאים מן הכלל הצילו את האומה מן הכליה שהייתה צפויה להם. באותה תקופה הכריע בישראל הגורם הכנעני-החיתי ולא של האבות, היינו נפסקה השלשלת, לפיכך רק רחמי ה' הצילום. כמובן מתוך התחשבות בברית עם האבות, אבל לא זכות אבות שבניהם עזבו את דרכם.

לא במעמד הר סיני כמקובל לחשוב נעשתה הברית בין ה' ובין עמו, אלא עוד במצרים. ומשם הייתה מחייבת על כל האחריות שבה. והבגידה בה' אחר ברית נישואין זו במצרים סיכנה את קיומה של האומה עוד שם: "מכורותיך ומולדותיך מארץ הכנעני אביך האמרי ואמך חתית... לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הולדת אתך. ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי... ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דדים ואפרש כנפי עליך ואכסה ערוותך ואשבע לך ואבוא בברית אתך נאם אדני ה' ותהיי לי" (יחזקאל טז, ג-ח), "ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמור אני ה' אלוהיכם. ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות. ואמר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו אני ה' אלוהיכם. וימרו בי ולא אבו לשמע אלי איש את שקוצי עיניהם לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים. ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם אשר נודעתי אליהם לעיניהם להוציאם מארץ מצרים" (כ, ה-ט).

על עבודת האלילים במצרים הוא חוזר: "ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו" (כג, ג). יוצא לנו מזה, שבמצרים היינו שטופי עבודת אלילים, ולא יכולנו להינתק ממנה גם אחר התוודעותו של ה' אלינו ושבועתו להביאנו אל הארץ שתר לנו. אין יחזקאל מוסר את צורת עבודת ה' במצרים קודם מתן החוקים והמצוות במדבר; לעת עתה כנראה היה העיקר להיגמל מעבודת האלילים, שהורגלו בה משך הגלות הארוכה, ולהכשיר את הנפשות לקראת הגילויים הגדולים במדבר.

לדברי יחזקאל אלה חשיבות היסטורית מן המדרגה הראשונה, מאחר שמהם אנחנו למדים לדעת על חיי אבותינו במצרים לכל הפחות בתקופה האחרונה שלפני הגאולה, הם זורעים אור על דברים שנאמרו במקומות אחרים רק ברמז. מהם יש להסיק שההתעוררות הלאומית של אבותינו במצרים קדמה בזמן ליציאתם. מכאן שעצבנות המצרים בתקופת הולדת משה ואהרן לא הייתה בחלל ריק. ושפעולתו של אהרן קדמה לשיבתו של משה למצרים. ולזה רומז הפסוק: "הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה" (ש"א ב, כז), פסוק, שמבקרי המקרא בונים עליו מגדלות דמיונם מבלתי יכולתם או מחוסר רצונם להבין אותו כפשוטו; או הפסוק המספר על יציאתו של אהרן לקראת משה אל המדבר (שמות ד, יד).

עם חידוש הברית במצרים ודאי היו הכנות פולחניות גדולות לקראת היציאה למדבר לקבלת התורה, כמו דין קרבן פסח שנאמר במצרים (שמות יב,) ומילה בהמונים, כמו שמיטיב רש"י לפרש את הפסוק "ושוב מל את בני ישראל שנית" (יהושע ה, ב), "שמלו כבר בליל יציאתם ממצרים קהל גדול יחד".

ע"ע שלושה דגמים של גאולה .

החיים במדבר

הדבר השני המפנה את תשומת הלב ביחזקאל הוא תורתו על החיים במדבר. לא למעשה המרגלים מייחס יחזקאל את הגזירה של יוצאי מצרים, שלא להיכנס לארץ, אלא לדביקותם בעבודת הגילולים וחוסר כשרונם להסתגל לחוקים שניתנו להם במדבר:

"וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל הארץ אשר נתתי זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות. יען במשפטי מאסו ואת חוקותיי לא הלכו בהם ואת שבתותי חללו כי אחרי גלוליהם לבם הלך. ותחס עיני עליהם משחתם ולא עשיתי אותם כלה במדבר" (כ, טו-יז).

דברים אלה אפשר להבין רק אם נניח, שהתורה מדברת במעשה קונקרטי אחרון, שהגדיש את סאת מרים. בעוד שיחזקאל מדבר על הגורם העיקרי - חוסר יראת שמים, שבא בעקבות הדבקות באלילים שמעשה העגל היה תוצאה ממנה. והרי גם התורה מדברת על דברים קשים: "וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי" (במדבר יד, כב), ורשב"ם וראב"ע מפרשים פסוק זה, שכוונתו הרבה פעמים: "הטעם רבים והזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון", ולא כמקובל אצלנו לחשוב, שדור ילידי המדבר היה כולו טוב וצדיק, מאחר שנתחנך על-ידי משה ולפיכך זכה להיכנס לארץ. אלא שגם דור חדש זה עדיין לא היה יכול להסתגל לחיי החוק והמצווה ובהתנהגותו הרעה כמעט שהביא על עצמו כליון ואך כדי למנוע חלול השם ניצל: "ואמר אל בניהם במדבר בחוקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמרו ובגלוליהם אל תטמאו. אני ה' אלוהיכם בחקותי לכו ואת משפטי שמרו ועשו אותם. ואת שבתותי קדשו והיו לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' אלוהיכם. וימרו בי הבנים בחקותי לא הלכו ואת משפטי לא שמרו לעשות אותם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם את שבתותי חללו ואמר לשפך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר. והשבתי את ידי ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגויים אשר הוצאתי אותם לעיניהם. גם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אתם בגויים ולזרות אותם בארצות. יען משפטי לא עשו וחוקותיי מאסו ואת שבתותי חללו ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם" (יחזקאל כ,יח-כד).

בסוף אותו הפרק, כשהוא בא להשוות את היציאה מגלות בבל ליציאת מצרים, הוא מספר כיצד העניש ה' את החוטאים מיוצאי מצרים: "והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים. כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפט אתכם נאם אדני ה.' והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסרת הברית. וברותי מכם המרדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי אני ה'" (כ, לה-לח).

ובכן כאן לפנינו לא רק פירושים, אלא גם מסורות חשובות מאוד, שעל יד מה שמסופר בתורה הן מפיצות אור גדול על הלבטים הקשים במדבר, מה שגם ההגיון מחייב. שהרי לא ייתכן מעבר מן ההרגלים המצרים לחיים לאומיים-דתיים אידיאליים ללא זעזועים חזקים.

לפרק הבא - יציאת מצרים בדברי ירמיהו