קוד: ביאור:שמואל א א3 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמואל א א3: "וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס,
כֹּהֲנִים לה'
"
איך יכול אדם אחד להשפיע על דעת הקהל של עם שלם? כמו אלקנה.
האיש ההוא - איש אחד -
עלה מעירו - עיר אחת - למשכן ה'
בשילה; העליה הזאת לא היתה במסגרת העליה לרגל הכללית של כל ישראל, אלא יוזמה פרטית. הוא עשה לעצמו מנהג לעלות
מימים ימימה - "משנה לשנה
"
(מצודות), בכל שנה בדרך אחרת: "היה אלקנה עולה ארבעה פעמים בשנה: שלשה מן התורה, ואחת שקיבל עליו, שנאמר ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה. אלקנה הוא עלה, ואשתו ובניו ובנותיו ואחיו ואחיותיו וכל קרוביו עמו, וכל בני ביתו, היה מעלה את הכל עמו, אמר, שלא [ילמדו] דרך עבודה זרה מן הכנענים ומן הפושעים ויעשו דבר שלא כתורה. דבר אחר: למה מעלה את הכל עמו? כשהיו עולין בדרך
ולנין ברחובה של עיר, מתקבצים האנשים לבד והנשים לבד, שכן האיש מדבר עם האיש, אשה עם האשה, גדול עם גדול, קטון עם קטון, והיתה המדינה מרגשת, [והיו] שואלין להן [להיכן תלכו?, ואומרים] אל בית האלהים שבשילה שמשם תצא תורה ומשם מצוות. ואתם, למה לא תבואו עמנו ונלך ביחד? מיד עיניהם משגרות דמעות, אמרו להן 'נעלה עמכן?', אמרו להן 'הין', עוד לשנה הבאה חמשה בתים, לשנה אחרת עשרה בתים, לשנה אחרת הרגישה כולה לעלות, והיו עולין הימינה כששים בתים, ובדרך שהיה עולה שנה זו לשנה אחרת אינו עולה אלא בדרך אחרת, אלקנה הכריע את ישראל לכף זכות וחינך אותם במצות, וזכו רבים על ידו, הקב"ה בוחן לבות וכליות אמר לו, אלקנה את הכרעתה את ישראל לכף זכות וחינכתם במצוות, וזכו רבים על ידיך, אני אוציא ממך בן שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות ויזכה רבים על ידיו
"
(אליהו רבה (איש שלום) פרשה ט ד"ה כיוצא בדבר אתה).
באותו זמן, המצב במשכן ה' לא היה מזהיר - ושם שני בני עלי, חפני ופינחס, כהנים לה' - כהנים שבהמשך יתברר לנו שהם מושחתים ורודפי בצע. כתוצאה מכך אנשים התרחקו מהמשכן. אבל אלקנה לא התייאש, הוא גם לא דיבר ולא נאם (ולא כתב מאמרים...). אלקנה קם ועשה: עלה למשכן עם כל משפחתו, הקים מחנה אוהלים בכל עיר שעבר בה, וכך נתן דוגמה אישית ועורר את ליבם של כל ישראל לעלות איתו.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר בני עלי חטאו (באשת איש) - אינו אלא טועה, שנאמר ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לה'; סבר לה כרב, דאמר רב: פנחס לא חטא, מקיש חפני לפנחס: מה פנחס לא חטא - אף חפני לא חטא" (בבלי שבת נה ב).
"להשתחוות -... ולהתפלל, ואף על פי שהיה מתפלל גם כן בעירו, הנה התפלה בבית המקדש היתה יותר נבחרת, ואפשר גם כן שהיתה ההשתחואה ממש, כי הנכנס שם היה משתחוה, כמו שאמרו ז"ל
"
(רלב"ג).
הכינוי
ה' צבאות נזכר כאן לראשונה בתנ"ך (ראו
לכל נביא יש סגנון).