קוד: בקשת המלך בימי שמואל - 3 הסברים למניעים של הדמויות בפרשה בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: ע"פ הרב וינר, ע"פ הרב י' סמט
אל: שיעורים
שתי הדעות מסתמכות על שתי דעות שונות בדברי חכמי ישראל - רש"ר הירש לעומת הר"ן; ניתן לקרוא עליהן גם
במאמר של הרב מרדכי גרינברג מישיבת "כרם ביבנה".
לפני שנסביר את הפרשה, נסביר דבר כללי על המלך. יש שני תפקידים עיקריים שהמלך בישראל צריך למלא:
בימי השופטים, המנהיגים היו רק 'שופטים' - הם מילאו רק את התפקיד המשפטי. ה' מילא את התפקיד הצבאי. לכן לא היה גיוס חובה ולא היה צבא קבע, אלא בכל פעם שהיה צריך להילחם - ה' היה מאציל מרוחו על השופט, והוא היה אוסף כמה מתנדבים ויוצא למלחמה. במצב כזה, ברור שכל הנצחונות היו בנס - אי אפשר לנצח באופן טבעי עם צבא-מתנדבים. זהו המצב שמוגדר כ"מלכות ה'". התוצאה של המצב הזה היתה שהמצב הבטחוני היה צמוד למצב הרוחני, כי ה' לא נלחם לישראל כשהם חטאו. זה מצב שמבטא קרבה בין ה' לעמ"י, אבל זה גם היה מאד קשה לעמ"י – בכל פעם שהם חטאו הם סבלו קשות.
לעיון נוסף על המלוכה בימי השופטים – ע' במאמר " איש הישר בעיניו יעשה ".
ועכשיו נחזור לפרשת מינוי המלך. בפרשה הזאת יש שני גורמים שמבקשים מלך: הזקנים והעם. הזקנים מבקשים 'מלך שופט' והעם מבקש (בעיקר) 'מלך לוחם'.
קודם כל באים הזקנים: "
"
ויתקבצו כל
זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה, ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך, עתה שימה לנו מלך
לשפטנו ככל הגוים.
כאמור, הזקנים רוצים מלך שישפוט אותם, במקום שמואל. זוהי כפיות טובה כלפי שמואל, המנהיג המסור, ולכן: "
"
וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך
לשפטנו, ויתפלל שמואל אל ה'.
אם זה היה כל הסיפור – היה צריך פשוט לסרב לבקשה של העם, כדי ללמד אותם להכיר טובה למנהיגיהם.
אבל שמואל לא יודע את המצב במלואו. הוא לא שמע את קול העם. ולכן ה' אומר לו: "
ויאמר ה' אל שמואל: שמע בקול
העם לכל אשר יאמרו אליך!"
בזמן שאתה מדבר במשרד שלך עם הזקנים, תשמע מה צועקים העם שמפגינים מתחת לחלון שלך: "
" הם לא רוצים מלך שישפוט אותם - במקומך, אלא מלך שיילחם להם - במקומי!
כי לא אותך מאסו, כי אותי מאסו ממלוך עליהם!
אבל שמואל עדיין מרגיש פגוע, ולכן ה' ית' מנחם אותו, ואומר לו: "
אל תעלב, זה לא שיש משהו רע בך - בני-ישראל הם פשוט כפויי-טובה באופי; גם כלפי הם מתנהגים ככה...
ככל המעשים אשר עשו מיום העלותי אותם ממצרים ועד היום הזה, ויעזבוני ויעבדו אלהים אחרים, כן המה עושים גם לך: "
הבקשה הזאת מבטאת את רצונם של בנ"י להתרחק מה'. זה אמנם רע, אבל
אפשר להבין את בנ"י – הקרבה הרבה אל ה' קשה להם מאד. ולכן ה' מוכן לקבל את
בקשתם: "
[עשה מה שהם אומרים ]
ועתה שמע בקולם
."
(זה יכול לפתור בעיה פרשנית בקטע הזה: למה ה' אומר לשמואל פעמיים
שישמע בקול העם? לפי הפירוש הזה אפשר להסביר, שבפעם הראשונה הכוונה היא:
"שמע מה שהעם אומר", ובפעם השניה "עשה מה שהעם אומר").
אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלוך עליהם
ואז שמואל אומר לעם את 'משפט המלך', שבו המלך משעבד את הבנים
והבנות ומחרים קרקע ורכוש. התיאור נשמע מוגזם, אפילו בשביל מלך עריץ
במיוחד. ולכן נראה לי שהכוונה כאן למצב של גיוס חובה, שבו מותר למלך לגייס
בכוח את הבנים ("
") ואת הבנות ("ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים
" לצורך הצבא), להחרים קרקעות
(לאימונים) ורכוש (לצורך הצבא). שמואל רוצה להגיד להם: 'אתם רוצים מלך
בשר-ודם? בסדר, אבל תדעו שגם הדרך הזאת היא לא קלה. מעכשיו המלך צריך
לדאוג לביטחון בדרך הטבע, ולכן הוא לא יכול לסמוך על התנדבות וכולכם
תצטרכו להתגייס': "לרקחות ולטבחות ולאופות
וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם, ולא יענה ה' אתכם ביום ההוא."
ואז (סוף סוף) אנחנו שומעים את הדברים שהעם אמרו כל הזמן, וזה אכן
שונה ממה שאמרו הזקנים. הם רוצים גם 'מלך שופט' אבל בעיקר 'מלך לוחם': "
וימאנו
העם לשמוע בקול שמואל, ויאמרו: לא, כי אם מלך יהיה עלינו, והיינו גם אנחנו ככל הגוים, ושפטנו מלכנו, ויצא לפנינו
ונלחם את מלחמתנו."
ואכן, שמואל ממנה את שאול למלך, והוא ממלא את תפקידו כ'מלך-לוחם': הוא דואג לגיוס-חובה (במלחמת נחש), והוא מקים צבא-קבע (לפני מלחמת מכמש).
גם בנאום-הפרידה של שמואל (שמ"א יב), הוא מדבר כנגד שתי הבקשות (של הזקנים ושל העם). כנגד הבקשה של הזקנים (שמאסו אותו) הוא אומר: "
"
ואני התהלכתי לפניכם מנעורי עד היום הזה, הנני ענו בי... את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי...?
וכנגד הבקשה של העם (שמאסו את ה' יתברך) הוא אומר: "
"
ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם.
וכאן הוא מפרט את כל המלחמות שה' נלחם לישראל, מיציאת מצרים ועד ימיו.
"כי ה' שופטנו, ה' מחוקקנו, ה' מלכנו, הוא יושיענו."
השיעור מבוסס על דף מקורות.
המדרש באליהו רבה (איש שלום) פרשה יב, מסביר שהחטא של בנימין - פילגש בגבעה - נתלה בקולרם של הסנהדרין על שלא עברו בערי ישראל. שמואל לעומתם דאג להסתובב בתוך עמ"י.
אחרי שעסקנו בשאלת המלכות בישראל, נעסוק בפרקנו עצמו. יש הקבלה בין מעמד בקשת המלכות למעמד מתן תורה בעניין של דו-השיח בין העם שמואל והקב"ה. לשמואל כמו למשה יש את היכולת לבא לפני ה' כרצונו.
הקבלה:
הר"ן אומר שהחטא של העם היה שבקשו מלך לשופטנו, ותפקידה של המלכות
למלוך ולא לשפוט, ותפקיד שפיטת העם היא של הסנהדרין. משפט המלך הוא רק
היתר מצומצם שתפקידו להחזיק את העולם "לשבר ידי רשעים", אך אינו מטרת
שלטון המלך.
בפרק ח' בתוך פסוקים ז-ט יש תקבולת פנימית:
מההקבלה של 3 אנו למדים שבאופן המעשי אמנם כן "
אחת מהשאלות הקשות היא אם "
המלה " החידוש הוא שמעבר לשמיעה בקול, יש לומר את משפט המלך. אם נפרש שמשפט המלך הוא מלוכה ולא שפיטה, יהא זה תיקון לחטא העם (ע"פ הר"ן).
השרש מ.א.ס. מופיע אצלנו, בפרק י' בהמלכת שאול " משפט המלך:
יש מחלוקת תנאים האם כל הדברים הכתובים המלך מותר בו, או שאסור בו
ואמר זאת שמואל ע"מ לייראם. משפט המלך ע"פ פרוש זה מקביל ל"משפט הכהנים"
עושקי בשר הקורבנות. אך אם נעבור על פרטי ה"משפט" כולם הגיוניים וסבירים,
וגם תפקידו של המלך הוא לגייס צבא פקידות ומס. הנקודה היא ששמואל מדגיש את
המטרה של המלך "לו" - לעצמו ולא לטובת הממלכה. "רכבו", "מלחמתו",
"לעבדיו". גם אם אלו דברים מותרים המלך שמואל מדגיש את העובדה שיקח את
דברי העם לעצמו.
העם תופס את כוונת שמואל וקודם כל מתקן את דבריו מ"
המציאות העגומה
בקשת המלך
תשובתו הרמתה שם ביתו
זקני ישראל... הרמתה
זקן שמואל
ואתה זקנת
בניו שופטים ובניו לא הלכו בדרכיו
ובניך לא הלכו בדרכך שמה לנו לשופטנו
אותך מאסו
" אך לא רק אותך. הנביא הוא מייצג השם, כמו בפרשת קורח "בהצותם על ה'
" ("כל המבזה ת"ח מחלל את ה'").
אותי מאסו
", מדוע "שמע בקולם
"?
ועתה
" מייצגת מעבר לחלק התכליתי. כל האגרות שמצאו מימי
התנ"ך מתוארות בצורה של חלק א: דרישת שלום / תאור המצב. חלק ב: "ועתה"...
החלק המעשי.
כי מאסתם את ה'
". בחטא שאול "יען מאסת את דבר ה' וימאסך...
" על בני ישי: "אל תבט אל מראהו... כי מאסתיו
". ישראל מאסו בה', וה' מואס במלך זה.
מלך לנו
", ל"מלך עלינו
" - הם מודעים לשלטון המלך עליהם. אך העם מדגיש בכינויי השייכות את מעשי המלך בשבילם: ונלחם את מלחמתנו...