נבל הכרמלי ב

קוד: נבל הכרמלי ב בתנ"ך

סוג: השלמה1

מאת: ספי פיקסלר

אל: כפית ה'תשס"ב שבט

/ ספי פיקסלר

תגובה ל מאמרה של עדינה שטרנברג

במאמרה טענה עדינה שנבל מבטא זלזול רב בדוד באומרו: "מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו" (פס' י') 1 . ברצוני להוסיף ולהוכיח שנבל מרד כאן גם במלכותו של דוד וגם במלכותו של שאול (שכזכור עדיין היה המלך).

על נבל מסופר "והוא כָלִבִּי" ונחלקו פרשנים מה פרוש המילה כלבי: רש"י ורד"ק (ואולי עוד פרשנים שבהם לא עיינתי) מפרשים 'כלבי'- מזרע כלב על-פי מדרש שמואל (כ"ג ט'). לעומתם רלב"ג (כנ"ל) מפרש שנבל התנהג כמו כלב. במאמר זה אצעד בדרכם של רש"י וסיעתו, כלומר כלבי= מזרע כלב.

על-פי פסוקי הסיום של מגילת רות (ד'/י"ט-כ"ב), דוד המלך הוא מזרעו של רם שהיה אחי כלב, ככתוב בדברי הימים א ב'/ט':

"ובני חצרון אשר נולד לו את ירחמאל ואת רם ואת כלובי" (=כלב, כפי שניתן לראות בהמשך הפרק.)

ירחמאל אחיהם נשא אשה נכרית ולכן בניו הם בני גרים (היא התגיירה), כמו שאומר רד"ק בפרושו לירמיה מ"א/א' על ישמעאל בו נתניה:

"מזרע המלוכה" - מלכות בית דוד המלך; וקנא בגדליה שהפקידו מלך בבל על הארץ. ורז"ל דרשו כי ישמעאל זה - בן גרים היה, כי ירחמאל לקח אשה ושמה עטרה כמו שכתוב בדברי הימי'. ואמרו - עטרה זו היתה גויה; ובת מלכים היתה, ולקחה ירחמאל להתעטר בה לפי שהיתה בת מלכים ולפיכך קרא שמה עטרה. ואמרו - אל תאמן בגר עד כ"ד דורות. ומעטרה עד ישמעאל זה כ"ד דורות, כמו שכתוב שם: 'והנה הרג גדליה':

רש"י בדברי הימים א ב'/ט' מפרש:

"ואת כלובי" - זהו כלב כמו שמוכיח למטה: 'וכלב בן חצרון'. ובספר שמ"א כ"ה כתיב: 'והוא כלבי' ותרגום - 'מדבית כלב'. וכך תרגום כלבי- מחזיק היה ומתפאר בעצמו שאין מיוחס בכל שבט כמוהו, כלומר אם שמואל נתן לו מלוכה (לי תבוא המלוכה). ועל כן נאמר 'מי דוד ומי בן ישי היום רבו עבדים...'; שהרי יצא מרות המואביה וירחמאל אחיו נשא נכרית כמ"ש למטה, וזה - כלובי - מתנשא ומתגאה (בכל) אשר נשאו ליבו:

כלומר - נבל מתנשא למלוך עקב יחוסו חסר הפגמים; שהרי הוא מזרע כלב ומשפחתו היא הענף היחיד הראוי למלוכה מבית כלב: משפחת ירחמאל הם צאצאי עטרה, ודוד - הוא משפחתו הם צאצאי רות המואביה. לכן נבל הוא הראוי למלוכה בעיני עצמו. בכך מרד נבל במלכות שאול - המלך הנוכחי, וגם במלכות דוד - המלך הבא (וכפי שציינה עדינה - שאול כבר הודה בכך).

אבל עדיין קשה: אולי טענתו של נבל נכונה? הרי דוד המלך הוא מזרעה של רות, שהיא גֵרָה, ואם כך שמא הוא פסול למלוכה, כמו שראינו בדברי רד"ק בירמיהו?!

נראה לי שיש הבדל מהותי בין גֵרותה של עטרה, עליה נאמר 'אל תאמן בגר עד כ"ד דורות', לבין גֵרותה של רות שמזרעה יצא דוד המלך. כמו שאמרנו לעיל - ירחמאל נשא את עטרה כי היא היתה בת מלכים, ונראה שהתגיירה רק לצורך הנישואים, שאם לא כן לא היו באים אל ירחמאל בטענות (ראה רות רבה ח' ה'). בְּגֵרוּת כזו באמת אין להאמין עד כ"ד דורות. לעומתה, רות לא נתגייירה כשנשאה למחלון וזו אחת הסיבות שמחלון וכליון מתו (ע"פ בבא-בתרא צ"א:). רות נתגיירה רק אחר-כך, כשבאה לשדה של בעז (כי זה היה המקום הראשון בו יכולה היתה להתגייר בפני בית דין, כפי שניתן להבין מהגמרא ביבמות מ"ז). כמו שכתוב: "ישלם ה' פעלך ותהי משכרתך שלמה מעם ה' א-להי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו" (רות ב'/י"ב). גיור זה היה רק לשם שמיים, כפי שאמרה לנעמי: "עמך עמי וא-להיך א-להי" (רות א'/ט"ז). על אמינותה של גֵרוּת כזו אין עוררין. רק עקב מידותיה הנעלות של רות והִדַּבְּקוּתָה העקשנית בעם-ישראל נשא אותה בעז, לא בגלל היותה בת מלכים - שהרי גֵרותה היתה לשם שמיים בלבד. לכן אין שום פסול בייחוסו של דוד המלך. אדרבא - הוא עדיף על אנשים אחרים עקב מידותיה הנעלות של רות.

עדינה טענה שנבל לא מרד במלכות דוד בכוונה, אלא שדבריו החצופים התפרשו ע"י דוד כמרידה במלכות ועקב כך יוצאת אביגיל לקראת דוד המלך להסביר לו שנבל לא מרד במלכותו אלא התנהג בצורה שהתנהג כי הוא נבל. לאור מה שאמרתי לעיל, נבל כן מרד במלכות במתכוון ולכן טענה כזו בפי אביגיל לא אמורה להתקבל. דוד, על-פי הדין, צריך לדון את נבל כמורד במלכות ולהרגו (ודמיו לא ייחשבו דמי חינם כפי שטענה עדינה). אלא מכיוון שדוד עוד לא התקבל כמלך על-ידי כל ישראל, ושאול עדיין המלך בפועל, אביגיל מייעצת לדוד שלא להרוג את נבל כיוון שלא כדאי לבסס מלכות על-ידי 'חיסולים'. נראה לי שזו משמעות דברי אביגיל: "ולא תהיה זאת לך לפוקה" (פס' ל"א) - כיוון שהעם אינו יודע מה היה המקרה ומה אמר נבל לדוד, ודוד עדיין אינו המלך בפועל, הריגת נבל תיראה בעיני העם כשפיכת דם חינם, וכפי שאמרתי קודם - זה לא טוב למצבו הנוכחי של דוד בדרך למלכות. דברי אביגיל: "נבל שמו ונבלה עִמו" (פס' כ"ה) באים לשכך את כעסו של דוד ולהרגיעו כדי שלא יהרוג את נבל ובכך יפגע בעצמו. (כן, דוד כעס כאן ואולי גם 'התחמם', עד כדי כך שלא חשב על כך שהריגת נבל תפגע בו יותר מאשר תעזור לו, ולכן אביגיל נצרכה להרגיעו. גם אתם הייתם 'מתחממים' אם היו מטילים פסול כזה במשפחה שלכם, ובמיוחד אם זה פוגע בכבודה של מלכות, וזה לא רק בגלל שדוד המלך היה ג'ינג'י.)

לסיכום:

נבל חשב שהוא ראוי למלוך מקרב בני יהודה כיוון שהוא היחיד מזרע כלב שלא נפל פסול של גֵרוּת במשפחתו, ואילו דוד הוא מזרעה של רות המואביה, ולכן אמר "היום רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו", כלומר: דוד מתנשא למלוך בעוד שנבל הוא אדונו, נבל ראוי להיות המלך. אמירה זו מהווה מרידה במלכות ולכן בכוונת דוד להרגו. אביגיל רואה את מעשי בעלה ומכיוון שהיא מצדדת בדוד היא חשה להניאו ממעשה זה כיוון שזה עלול להתפרש לא נכון בעיני העם, דבר שיפריע למלכותו של דוד על ישראל.