קוד: ביאור:שמואל ב טו4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמואל ב טו4: "וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלּוֹם 'מִי יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ! וְעָלַי יָבוֹא כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה לּוֹ רִיב וּמִשְׁפָּט, וְהִצְדַּקְתִּיו'
"
אחת הדרכים לזהות פוליטיקאי לא ישר היא, כאשר ההבטחות שלו לקבוצות-אוכלוסיה שונות סותרות זו את זו, כך שאין כל סיכוי שיוכל לקיים את כל ההבטחות שלו בו זמנית. למשל, הוא מבטיח מצד אחד "אקצץ בהוצאות הממשלה" ומצד שני "אגדיל את הקיצבאות לנזקקים ואבצע עבודות יזומות למובטלים". פוליטיקאי כזה היה אבשלום בן דוד. ב"מסע הבחירות" שלו למלוכה, במקום דוד אביו, הוא אמר בין השאר: "אני אצדיק את כל מי שיבוא אליי למשפט!".
באותו זמן, המלך היה השופט העליון. אבשלום הבטיח, לכל אדם שבא להישפט אצל דוד אביו, שכאשר הוא - אבשלום - יהיה השופט העליון, הוא יצדיק אותו.
זה כמובן בלתי אפשרי להצדיק את כולם, כי בכל משפט יש שני צדדים, ואם מצדיקים אחד מהם, בהכרח מחייבים את השני. אבל גם אז, כמו היום, ציבור הבוחרים היה תמים ו"קנה" את ההבטחות הבלתי אפשריות של אבשלום, והתוצאות היו טראגיות.
המפרשים המסורתיים, שלא הכירו את הפוליטיקה של ימינו, לא העלו על דעתם שפוליטיקאי יבטיח הבטחות בלתי אפשריות ושהציבור יהיה מספיק טיפש כדי להאמין לו. כך למשל תמה מלבי"ם: "ואיך אמר שהוא יצדיק כל איש אשר לו ריב ומשפט, שזה אי אפשר, כי בהכרח יהיה אחד חייב ואחד זכאי!
"
(מלבי"ם, השאלות). ולכן הם פירשו את הבטחתו של אבשלום בדרכים אחרות:
1. התרגום הארמי, ובעקבותיו רש"י, פירש "והצדקתיו - ואדינניה בקושטא
", אשפוט אותו בצדק. אבשלום לא הבטיח שכולם ייצאו זכאים בדין, אלא רק שיעשה משפט צדק; כך גם מצודות: "והצדקתיו - רצה לומר הייתי מצדיק את הדין לדונו בצדק, כי מאד הייתי נותן לב להבין דבר המשפט
"
(מצודות)
כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע" (פירוט).
א. שאז אנשי הריב אליי יבואו, רוצה לומר, שישפוט בעצמו, בלא אמצעי".
ב. שאיש אשר לו ריב ומשפט, רוצה לומר, שהמשפט איתו בריבו (שזה ההבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא הטענות, והמשפט הוא פסק הדין, ויש אשר לו ריב לבד... ויש אשר לו ריב ומשפט...) ואז יצדיקנו" - כלומר הוא הבטיח רק להצדיק את הצודק. ראו גם: משפט = א. חוק בין אדם לחברו; ב. תהליך שמטרתו לברר מי צודק; ג. מנהג קבוע; ד. ביצוע גזר הדין.
ג. כיוון במה שאמר ועליי (תחת ואליי), שגם אם עליו יבוא איש בריבו, יצדיקנו, וכל שכן שלא יחניף את בני משפחתו ושבטו".