קוד: מבחן הקבלה לצבא של גדעון בתנ"ך
סוג: פרטים1
מאת: אראל
אל:
לפני המלחמה עם מדיין, ערך גדעון "מבחן קבלה" לצבא. מבחן זה מתואר בשלושה פסוקים סמוכים:
וַיּוֹרֶד אֶת הָעָם אֶל הַמַּיִם וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ מִן הַמָּיִם כַּאֲשֶׁר יָלֹק הַכֶּלֶב תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבָד, וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת"
וַיְהִי מִסְפַּר הַמֲלַקְקִים בְּיָדָם אֶל פִּיהֶם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ, וְכֹל יֶתֶר הָעָם כָּרְעוּ עַל בִּרְכֵיהֶם לִשְׁתּוֹת מָיִם"
וַיֹּאמֶר ה' אֶל גִּדְעוֹן בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ הַמֲלַקְקִים אוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם וְנָתַתִּי אֶת מִדְיָן בְּיָדֶךָ, וְכָל הָעָם יֵלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ"
פסוק 5 לא ברור מבחינה תחבירית, ולכן נחזור אליו בסוף.
ע"פ פסוקים 6-7 נראה שנבחרו החיילים "המלקקים
", שהם "המלקקים בידם אל פיהם
", ולא נבחרו החיילים אשר "כרעו על ברכיהם לשתות מים
". אבל זה לא ברור מבחינה עניינית, כי לכאורה גם אדם שכורע על ברכיו מלקק את המים (בלשונו, כמו כלב)! אי אפשר לפרש שההבחנה היא בין המלקקים בלשונם לבין "המלקקים בידם
", כי בפסוק 7 נזכר שכל "המלקקים
" נבחרו להושיע את ישראל!
נראה לי שיש הבדל בין הפועל לקק בבניין קל לבין הפועל ליקק בבניין פיעל:
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה", מלכים א כב38: "
וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ"
גדעון בחר את המלקקים ולא את הלוקקים; כלומר: הוא בחר את האנשים שהביאו מים אל פיהם בעזרת הידיים, ולא את האנשים ששאבו מים ישירות בעזרת הלשון.
פסוק 5 מתאר את האנשים שלא צריך לבחור, והם - כל האנשים שילוקו בלשונם מן המים, ו/או יכרעו על ברכיהם לשתות.
עכשיו ננסה להסביר את הסיבה למבחן הזה - למה נבחרו דווקא המלקקים ולא הלוקקים? אפשר לחשוב על כמה סיבות:
1. מי שמלקק בידו, יכול לבדוק את המים לפני שהוא שותה אותם, כדי לראות שאין בהם חרקים. זה מראה שהוא מקפיד על איסורי אכילה (ע"פ יעל).
2. מי שמלקק בידו מראה על התחשבות בחבריו - הוא תופס פחות מקום ליד המים, וגם לא מכניס רוק וחיידקים למים (יש לזכור שגדעון הוריד 10000 איש למעיין אחד, ובוודאי היה שם מאד צפוף).
3. מי שמלקק בידו מראה על הסתפקות במועט - הוא לא מתנפל על המים בתאוותנות ושואב בלי הגבלה (בצורה חייתית, כמו כלב) אלא לוקח מעט מים בידיו. הצבא של גדעון היה צריך לרדוף אחרי המדיינים מרחק גדול, והאוכלוסיה המקומית לא סיפקה להם לחם ומים (ראו שופטים ח4-9), ולכן היה חשוב שלכל הלוחמים תהיה סיבולת גבוהה.
4. מי שמלקק בידו מראה שהוא לא רוצה לכרוע ברך לפני המים ולקרב אליהם את פיו, כלומר הוא לא מורגל לעבוד עבודה זרה, לכרוע ברך לבעל ולנשוק לו (ראו
מלכים א יט18: "וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים, כָּל
הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל
הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ
").
5. וייתכן גם שאין כל הבדל עקרוני בין מי שמלקק בידו לבין מי שלוקק בלשונו; פשוט היו פחות אנשים שליקקו בידיהם, וה' רצה להושיע את ישראל עם הקבוצה הקטנה יותר (כדי שהנס יהיה גדול יותר), ולכן בחר את קבוצת המלקקים. ואכן, בפסוק 5 לא נאמר בפירוש איזו קבוצה תיבחר.