קוד: ביאור:שופטים יא20 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שופטים יא19-22: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן, וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל 'נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי'. וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֵת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ, וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה, וַיִּלָּחֶם עִם ישראֶל. וַיִּתֵּן ה' אֶלהי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיַּכּוּם, וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא. וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי, מֵאַרְנוֹן ועַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר ועַד הַיַּרְדֵּן
".
הטענה השניה של יפתח, בנאומו המדיני מול מלך בני עמון על חבל הגלעד, היא שבני ישראל לא לקחו את הגלעד מידי בני עמון, אלא מידי סיחון מלך האמורי, והדבר נעשה במלחמה להגנה עצמית. בני ישראל לא יזמו את המלחמה - הם פנו אל סיחון וביקשו ממנו לעבור דרך ארצו, בדיוק כמו שביקשו לפני כן לעבור דרך ארץ אדום וארץ מואב (בפסוקים הקודמים). סיחון יכל לסרב, בדיוק כמו שמלך אדום ומלך מואב סירבו; לא היתה לו כל סיבה לחשוש, שהרי בני ישראל לא תקפו את אדום ומואב אלא הלכו מסביב לארצם. למרות זאת, סיחון נהג בניגוד לחוקי ההגינות ותקף את ישראל. בני ישראל נאלצו להגן על עצמם, ובמלחמה זו כבשו את חבל הגלעד מידי סיחון.
מאחר שהכיבוש נעשה על-פי החוק הבינלאומי, במלחמה צודקת להגנה עצמית, אין הצדקה לערעור על הבעלות של בני ישראל בשטח זה.
המאמר מסתמך על מלבי"ם: "הארצות שהזכיר, כבשו מסיחון, שהיו אז תחת ממשלתו, וגם זה לא היה שלא כדין עד שיוכל לטעון עליהם, כי בעת שלח מלאכים גם על סיחון, החל סיחון לתגר בם מלחמה, ולא הספיק לו מה שלא הניחם לעבור בארצו, רק... לא הניחם אף ללכת בגבול ארצו ולסבבה כמו שסבבו ארץ אדום ומואב כי לא האמין להם, ולכן אסף את עמו ויילחם בם, באופן שהוא התחיל במלחמה וה' נתנו ביד ישראל, ולקחו את ארצו, שהיא ארץ האמורי, לא ארץ מואב, כי הארצות האלה היו אז לאמורי
"
(מלבי"ם). לדבריו, הקטע השני בנאום יפתח כולל שתי טענות:
הטענות הללו כשלעצמן אינן מספיקות, שהרי לפי הדין, אם אדם קנה רכוש גזול, גם אם קנה אותו באופן חוקי לחלוטין, הוא עדיין צריך להחזיר אותו לבעליו המקוריים. כדי לשמור את הרכוש לעצמו, הקונה צריך להוכיח שבעל הרכוש התייאש ממנו: "מכרה הגזלן או נתנה במתנה... אינה חוזרת בעצמה מיד הלוקח,
הואיל ונתייאשו הבעלים, בין לפני מכירה ונתינה בין לאחר מכירה ונתינה, קנאה הלוקח ביאוש ושינוי רשות
"
(
רמב"ם הלכות גזלה ואבדה ב ג), "המציל מיד ליסטים ישראל - הרי אלו שלו, מפני שסתם הדבר שנתייאשו הבעלים. ואם ידע שלא נתייאשו - חייב להחזיר. אבל המציל מיד לסטים עובד כוכבים או מוכס עכו"ם - חייב להחזיר, שסתם הדבר שלא נתייאשו הבעלים. ואם ידע בודאי שנתייאשו הרי אלו שלו. ומפני מה סתם ליסטים ישראל נתייאשו הבעלים וסתם העכו"ם לא נתייאשו? - מפני שהבעלים יודעים שהעכו"ם מחזירין מיד הגזלן אף על פי שאין שם עדים שגזל, אלא בראיות רעועות ובאומד הדעת.
"
(
שם ו ג). במקרה זה, בעל החפץ צריך לדרוש פיצויים ישירות מהגזלן, ואינו יכול לתבוע את רכושו מהקונה.
הטענות הבאות של יפתח יבררו שבעלי הקרקע אכן התייאשו, ולכן מלך בני עמון אינו יכול לתבוע את השטח מבני ישראל, ועליו לבוא בטענות אל האמורים.
מבחינה רוחנית, כיבוש חבל הגלעד על-ידי האמורי מעלה שתי שאלות:
כיבוש ארץ האמורי מתואר בפירוט בתורה,
במדבר כא21-: "וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר...
", וכן
דברים ב26-: "וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר...
" (פירוט).
העם האמורי נזכר במקומות רבים נוספים בתנ"ך כסמל לעם חזק וקשוח.
גבול = קו התוחם שטח, וגם השטח התחום בקו. בפסוקים אלה, עבור בגבולו, גבול האמרי = השטח השייך לאמורי, השטח התחום בקו הגבול של ארץ האמורי.
" ולא האמין" - כי חשב לרמותו באו ויכבשו ארצו" (מצודות)
" ויירש" - מלשון ירושה" (מצודות)"" ויירשו וגו' מארנון ועד היבק" - שאתה אומר שהוא שלך (פסוק יג) הם מסיחון לקחו " ומן המדבר ועד הירדן" - מדברות היו שם לפני הירדן " (רש"י)
"
מארנון וגו'" - אם כן המחוז ההיא לקחו מסיחון אשר כבש הוא מאז ממואב ומעמון"
(מצודות)