קוד: ביאור:מלכים ב ט26 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
מלכים ב ט25: "וַיֹּאמֶר אֶל בִּדְקַר
שלשה [שָׁלִשׁוֹ]: שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי, כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, וה' נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה:
"
מלכים ב ט26: "אִם לֹא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ,
נְאֻם ה'! וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת,
נְאֻם ה'; וְעַתָּה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה כִּדְבַר ה'
".
כשיהוא בן נמשי מרד ביהורם בן אחאב מלך ישראל, בפקודתו של אלישע הנביא, הוא גם נקם בו על רצח נבות. לפי רוב המפרשים, יהוא מתייחס כאן לנבואה שנשא אליהו הנביא מייד לאחר רצח נבות: "אני ואתה היינו רוכבים מצומדים אחר אחאב ביום שהרג את נבות,
וה' נשא עליו ביד אליהו הנביא המשא הזה, ואנחנו שמענו
"
(רש"י). נבואה זו של אליהו נזכרת בספר מלכים א:
מלכים א כא18-19: "
קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשמרון, הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו. ו
דברת אליו לאמר: כה אמר ה': הרצחת וגם ירשת?! ודברת אליו לאמר: כה אמר ה': במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות, ילקו הכלבים את דמך גם אתה
"
אולם, בנבואה שמצטט יהוא, נזכרים בפירוש בניו של נבות - "את דמי נבות ואת דמי בניו "; ובכל הסיפור במלכים א, לא נזכר כלל שאחאב הרג את בניו של נבות!
1. יש שפירשו, שהמילים "את דמי בניו" משקפות גישה עקרונית, שלפיה הרצח פוגע לא רק בנרצח אלא גם בכל הצאצאים שהוא היה יכול להוליד ולא הוליד.
גישה זו נרמזת כבר בדבריו של ה' אל הרוצח הראשון,
בראשית ד10-11: "
ויאמר מה עשית קול
דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה. ו
עתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את
דמי אחיך מידך
", וכדברי חז"ל "דמו ודם זרעיותיו
"
(רש"י פירוש ראשון שם).
כך פירשו חכמי התלמוד לגבי נבות: "בנים הראוין לצאת ממנו
"
(כולם חוץ מרבי יהודה,
בבלי סנהדרין מח:
)
.
2. יש שפירשו, שכאשר אחאב גזל את הקרקע של נבות, הוא למעשה פגע גם בבניו שהיו צריכים לרשת אותו; ייתכן שכתוצאה מכך הם ירדו מנכסיהם ונעשו עניים, ו"עני חשוב כמת" (הרב יוסף קמחי, אברבנאל). אליהו רמז לכך כשאמר " הרצחת וגם ירשת?!" - כשרצחת, פגעת בנבות; וכשירשת את כרמו, פגעת בבניו.
התורה מייחסת חשיבות רבה לנחלה - רק אדם שיש לו נחלה הוא אדם חפשי; ולכן, גזל הנחלה חמור כמעט כמו רצח (ראו מצוות "כי לי הארץ" לאורך הדורות).
לפי שתי הדעות יש להסביר, מדוע אליהו אמר את הדברים רק ברמז (אם בכלל), ודווקא יהוא אמר אותם בפירוש?
ייתכן שבזמן אליהו עדיין היה אפשר לקוות, שבנו של אחאב יחזיר את הנחלה ליורשים, וכך יתקן לפחות חלק מחטאו של אביו. אולם, בנו של אחאב לא עשה זאת אלא המשיך להחזיק בנחלה הגזולה, ולכן נגזרה עליו מיתה.
ייתכן גם, שבעקבות גזל הנחלה, בניו של נבות נעשו עניים ומתו, ומותם נזקף לחובת אחאב (דינוזאורוס, הייד-פארק 5/12/2010).
יהוא, שהוציא להורג את
בנו של אחאב, פירש את נבואתו של אליהו, כדי להצדיק את מעשיו: חטאו של אחאב נמשך גם בימי בנו, ופוגע גם בבניו של נבות - ולכן גם הנקמה בבנו היא מוצדקת.
3. אולם, כשמשוים בין נבואתו של אליהו לבין הנבואה הנזכרת בדבריו של יהוא, מגלים הבדלים נוספים, הרומזים שכנראה כלל לא מדובר באותה נבואה:
וישטף את הרכב על ברכת שמרון, וילקו הכלבים את דמו והזנות רחצו, כדבר ה' אשר דבר", ואין טעם לקיים את אותה נבואה גם בבנו.
מכל הסיבות הללו, נראה שיהוא מתייחס לאירוע אחר, שלא נזכר בספר מלכים א.
כנראה, אחרי שאחאב ירש את חלקת נבות, עקר ממנה את הכרם והפך אותה לגן ירק, קמו בניו והביעו התנגדות. אחאב כבר מיצה את התחבולה של משפט מבויים ולא יכל להשתמש בה שוב, ולכן השתמש בדרך אחרת - שלח רוצחים שכירים שחיסלו את בניו באישון לילה. ביום המחרת, שלח ה' נביא אלמוני, שהוכיח את אחאב ואמר לו " את דמי נבות ואת דמי בניו ראיתי אמש" - כשרצחת את בני נבות, ראיתי שוב גם את דמי נבות, ואתה תיענש על שניהם - "ושילמתי לך בחלקה הזאת ". יהוא ובדקר שמעו את הנבואה הזאת, והגשימו אותה בימי יהורם בן אחאב.
כך פירש רבי יהודה: "אותו ואת בניו הרג
"
(בבלי סנהדרין מח:
)
. ואולי זו הסיבה שאלישע הנביא מכנה את אחאב
המרצח,
מלכים ב ו32: "
...הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר את ראשי?...
" (
פירוט).
ונראה, שדברי יהוא התכוונו לפשוטם, דהיינו שבני נבות הומתו עמו. מסקנה זו מסתברת ממנהג הימים ההם, שהרי זה היה דינו של מי שהפר את נאמנותו למלך: שהוא וביתו וכל אשר לו יוחרמו. המפר נאמנות היה כמפר ברית, ולעניין זה ראוי להזכיר את מעשה אבימלך, שנתץ את שכם, אחרי שהפֵרה בריתה עמו (שופטים ט 45). ונזכיר את נוב עיר הכוהנים, אותה היכה שאול לפי חרב מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, ושור וחמור, ושה (שמ"א כב 19), אחר שמצא את אחימלך בן אחיטוב הכוהן אשם בקשר נגדו (12-13). ונזכיר את הדיבר השני של עשרת הדיברות: לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני... כי אנכי ה' אלוהיך אל קנא, פוקד עוון אבות על בנים, על שילשים ועל ריבעים..." (שמות כ 2-4). ונבות היזרעאלי נדון על הפרת נאמנותו למלך, וסביר להניח, שבניו מתו עמו." (מרד יהוא - מקרא אהוביה -; cache)
הכתוב מבקש לומר כי יורם בן אחאב בא תחת אביו. מה שאירע ליורם ראוי היה שיקרה לאחאב, אילולי נתבטלה הגזירה (ראו רלב"ג על מל"א כא29)... עמידתו של אחאב במרכבה גרמה לכך שהנבואה התקיימה באופן מילולי ולא באופן מהותי" (גזירה ובחירה בסיפור מותו של אחאב / מרדכי סבתו ; cache).
אם נסביר באופן אחר,לא יובן מדוע בנו של אחאב נענש שוב, שהרי אחאב כבר נענש;דברי אליהו בעניין זה ככר מוצו עד תום,כבר לאחר המלחמה ברמות גלעד, ומדוע יש להטיל עונש זה שוב, אלא ע"פ דרכנו: אז נענש הוא כ"מלך ישראל" ועכשיו צריך הוא להיענש כ"אחאב" (כשם שחטא בשתי הבחינות) והחוב הישן, שנדחה לדור זה, אף הוא נגבה ונפרע" (רפי יעקבי, אחאב ויאשיהו - החומר והרוח, מגדים, הוצאת תבונות מכללת הרצוג).