מאת: אראל
יהושע יא6: "
וַיֹּאמֶר
ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ 'אַל תִּירָא מִפְּנֵיהֶם, כִּי מָחָר כָּעֵת הַזֹּאת
אָנֹכִי נֹתֵן אֶת כֻּלָּם חֲלָלִים לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל; אֶת סוּסֵיהֶם
תְּעַקֵּר, וְאֶת מַרְכְּבֹתֵיהֶם תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ'
".
יהושע יוצא למלחמה במלכים כנען השולטים בצפון הארץ. צפויה לו מלחמה קשה - בניגוד לכנענים בדרום שהסתמכו בעיקר על חיל רגלים, הכנענים בצפון מצויידים בסוסים ומרכבות ברזל. אולם ה' מבטיח לו שייתן את כולם לפני בני-ישראל. הוא מצווה עליו לעקר את הסוסים ולשרוף את המרכבות אחרי המלחמה.
1. בלשון ימינו,
לעקר בהמה זה להפוך אותה לעקרה, כך שלא תוכל להוליד. אולם התורה אסרה לעשות כך, כמו שלמדו חז"ל מ
ויקרא כב24: "
וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לה', וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ
". הדבר מנוגד למצוות פריה ורביה, שגם בעלי-החיים נצטוו בה. ודאי לא זו הכוונה כאן.
2. לפי מצודת דוד, "
תעקר - תסיר העיקר... ורצה לומר שיכרות הרגלים, שהם העיקר והיסוד לבהמה
" (
מצודות). אולם גם פירוש זה תמוה, שכן הוא גורם צער מיותר וחסר-תועלת לסוסים, והרי צער בעלי-חיים אסור מהתורה.
3. ולענ"ד, הכוונה לעקירת נעלי-הסוסים (horseshoes). החל מהעת העתיקה, נהגו להלביש לרגלי הסוסים "נעליים" מחומרים שונים, כגון עור וברונזה, כך שיוכלו לרוץ מהר יותר ובמשך זמן רב יותר (ראו ויקיפדיה האנגלית, ערך Horseshoe ). מסתבר שגם הכנענים הלבישו נעליים מסוג זה לסוסי-המלחמה שלהם. עקירת הנעליים מסמלת את העובדה שהסוסים לא ישמשו עוד למלחמה.
ייתכן שפירוש זה נרמז בתלמוד, "
ואיזוהי
עיקור ? מנשר
פרסותיה מן הארכובה ולמטה
" (
בבלי עבודה זרה יג א); בימינו נעל-הסוס נקראת פרסה. אמנם, לא ברור אם זו היתה משמעות המילה בזמן התלמוד.
לכאורה היה יעיל יותר לקחת את הסוסים והמרכבות ולהשתמש בהם - זה היה מחזק באופן משמעותי את כוחם הצבאי של בני ישראל! מדוע ה' ציווה להוציא את הסוסים והמרכבות מכלל שימוש?
1. כדי שיבטחו בה': "
שלא יקחום ישראל ויבטחו בם בענין המלחמות, ושלא יאמרו שכחם ועוצם ידם עשה להם את החיל, אבל יהיה מבטחם בשם יתברך, ויתבאר להם כי הוא מנצח הגוים האלה ולא הם
" (
רלב"ג);
המצב הזה הוא מסוכן מבחינה צבאית: כך למשל, הכנענים בטחו על סוס ורכב שהיו להם, והם נפלו לפני צבא הרגלים הלא-מקצועי של ישראל בימי יהושע. ה' ציווה על יהושע לעקר את הסוסים שנלקחו כשלל, כדי שלא יטעו ישראל אחרי תורת המלחמה המוטעית של הכנענים. עשרים השנים שבהן הפיל יבין השני חתיתו על השטחים העבירים בצפון אינן מוכיחות שלטווח ארוך היה נכון להסתמך על רכב ברזל ― קשיות העורף של ישראל היא שעיכבה עשרים שנה את מפלתו הבלתי-נמנעת. כל מערך היישוב הכנעני של עיירות-מדינה הנלחמות ביניהן תדיר בנשק שאינו יעיל אלא בסוג שטח אחד, וגם שם לא בכל עונות השנה, לא היה מסוגל לעמוד לפני אויב שפרץ מבחוץ למועדון הסגור, וציפצף על הכללים המקובלים.
כך גם במקומות אחרים: מדינת-העיירה רומא השתלטה עם צבא האזרחים שלה על איטליה ועל רוב היקף הים התיכון. הצבא הפך למקצועי וקבוע, היקף הים הושלם ונכבשו ארצות נוספות רחוקות מהים. את השלטון במדינה תפסו מצביאים שהכתירו עצמם למלכים, וההתפשטות סביב נעצרה. את שטחי ממלכת רומי המזדקנת שטפו שבטי ברברים, שתפסו בהנהגת מצביאים-מלכים עמדה של גזע-אדונים.
במצב שבו הכוח הלוחם של המדינה הוא כוחם של בני המדינה עצמם כולם, יעמדו נגד כל פולש שיבוא מבחוץ בכל מקום לוחמים בני המקום, וקשה יהיה לכובש זר להשתלט על מדינה כזאת, ועוד יותר קשה להחזיק בה. גם לשלטון המדינה עצמה קשה יהיה לכפות ולבצע מעשי עריצות נגד בני המדינה שלו. כדי לעשוק ולקפח אפילו מיעוט מתוך האזרחים יצטרך השלטון להשחית ולפתות את הרוב לפעול נגד אחיהם המיעוט לטובתם האנוכית של בני הרוב, או לרמות ולשכנע את הרוב שמעשה הנבלה נעשה לטובת הכלל וצורך הכלל מכריח את הפגיעה במיעוט. העם המגויס לא יחרף נפשו למות ולא ישחית זמנו למטרות שלא יצפה מהן לתועלת לכלל או לריווח ללוחמים עצמם.
אולם כשהצבא מורכב רק משכבה קטנה של לוחמים מקצועיים, אותם אנשי צבא יחזיקו בידם כוח רב, ויאפשרו לשלטון המרכזי (- המלך) לשלוט באוכלוסיה ביד רמה; אם המלך ייחלש, ראשי הצבא ישתלטו ויקימו דיקטטורה צבאית. בשני המקרים, האזרחים היצרנים - שאינם יודעים להילחם - יהיו משועבדים למעטים הנשענים על צבא הסוסים (ע"פ דוד ויסקוט, "תורת המלכים").
1. יהושע נצטוה לעקר את הסוסים; דוד עשה זאת בלי שנצטווה,
שמואל ב ח4: "
וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי
וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב
". וייתכן שלמד מפרשת המלך בתורה,
דברים יז16: "
רַק
לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים , וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס
" (
פירוט). דוד גם אמר,
תהלים כ8: "
אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר
" - אנחנו לא צריכים רכב וסוסים, אנחנו נלחמים בשם ה'.
2. אולם שלמה בנו כבר כן הרבה סוסים, והצדיק זאת באמרו,
משלי כא31: "
סוּס מוּכָן לְיוֹם מִלְחָמָה, ולה' הַתְּשׁוּעָה
" (
פירוט) - צריך להכין סוסים למלחמה ורק אז לצפות לישועת ה'. אמנם, מהפסוקים בספר מלכים נראה שהדבר נחשב לו לחטא, שכן הוא הביא את הסוסים ממצרים - בניגוד למצוות התורה,
מלכים א י28: "
וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה
מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר
".
מלכים א י29: "
וַתַּעֲלֶה וַתֵּצֵא מֶרְכָּבָה
מִמִּצְרַיִם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה, וְכֵן לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם בְּיָדָם יֹצִאוּ
".