[ליל שבת פרשת משפטים ה'תשס"ו]
מבוא
בפרשת משפטים נאמר
שמוֹת כא12: "
מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת
". כפשוטו, אדם המכה אדם אחר למוות חייב מיתה, אולם חז"ל לא קבלו זאת כפשוטו.
במסכת סנהדרין, הדנה בכל סוגי המיתות לרוצח, נאמר, שבית דין, שדן למיתה פעם בשבעים שנה, נקרא "בית דין קטלני".
פרשת משפטים מציעה דרך ענישה קשה ביותר, כמו מערכת הענישה בכל התורה.
כמו שנאמר בספר במדבר "כי הדם הוא יחניף את הארץ... לארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו... ולא תטמא הארץ
". כלומר אין לקחת שוחד מהרוצח ולשחררו מהעונש שהוטל עליו מהתורה.
השאלה
חז"ל, שרמתם המוסרית הייתה נעלה ללא ספק, התקשו ליישם את צו התורה בדיני נפשות.
כמו עין תחת עין שן תחת שן וכן 4 מיתות בית דין.
אך הם היו מחויבים למצוות התורה.
אם כן, כיצד אפשר היה לגשר בין שתי תפישות אילו.
מקורות
חטאים ראשונים:
- אדם האשון הראשון נצטווה "
מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אוכלך ממנו מות תמות
". אין כאן צווי מפורט נוסף כמו על רצח או גזל
(ידוע לנו שאדם הראשון לא עמד בצווי ומה היה עונשו של אדם).
- קין הורג את הבל ועוונו של קין לדבריו "
גדול מנשוא
" והקב"ה מעניש אותו עונש קל יחסית - גלות בלבד.
מסבירים את קלות העונש בכך שלא קדם לו איסור רצח.
- אצל נח אחר המבול, הקב"ה מצווה את נוח על איסור שפיכת דם: "
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרשנו,ומיד האדם איש אחיו אדרוש את נפש האדם.
שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם
".
חז"ל מבינים שאם "האדם נברא בצלם אלוקים" גם הרוצח נברא אם כן בצלם אלוקים, אזי איזו רבותא תהיה אם יירצח עוד "צלם אלוקים"?
הבהרה
לפני שנסיק מסקנות מהמקורת נברר מהו איסור.
חז"ל אומרים:
- ישנם איסורים הנובעים "מחוק הטבעי האוטונומי של האדם" כלומר חזקה על אדם רגיל בעל יכולת שיפוט עצמי בסיסי להבדיל בין טוב לרע, כגון רצח או גזל לפיכך אין צורך באזהרה.
- לעומתם, ישנם איסורים שיש צורך לפרשם, כמו איסור אכילה מעץ הדעת לאדם הראשון.
איסורים מעין אלה האדם לא יכול להגיע אליהם מעצמו.
אנחנו רואים בכל זאת, שבפרשת משפטים הקב"ה מפרט את כל המצוות והחוקים האיסורים, שברמה השכלית הטבעית, יש לאדם היכולת להבחין בין טוב לרע.
המסקנות
רמב"ם
לפי הרמב"ם, האדם לא צריך אזהרה. לדעתו כאדם, היה עליו להבין כי רצח הוא מעשה רע, ואם הוא לא ידע שאסור להרוג הרי שזה קרוב למזיד ולכן ייהרג, ולא יחשב לו הדבר כשגגה, מפני שהיה עליו ללמוד ולא למד.
לדברי הרמב"ם, כל המצוות המפורטות בתורה מעבר לשבע מצוות בני נוח הנן הרחבה על הצווים שקיבלו מהקב"ה לאחר המבול.
חז"ל
לעומת הרמב"ם, חז"ל מסיקים מפרוט המצוות השכליות הטבעיות המוזכרות בפרשה מעבר
לנאמר, מצווי אצל אדם הראשון (אי אכלה מעץ הדעת),
ומהמקרה של קין, מהעונש הקל יחסית אצל קין (לאחר הרצח),
מצווי אצל נוח אחר המבול (על אי שפיכת דמים הכלול בשבע מצוות בני נח).
כל הפרוטים הנוספים של המצוות השכליות שבתורה הנן מצוות לצורך אזהרה בלבד.
לכן חז"ל לומדים שאין מענישים אדם בהוצאה להורג, אלא אם הייתה אזהרה לפני כן.
לסיכום
מסכת סנהדרין מסכמת את דברי חז"ל, שאין מענישים אלא אם מזהירים.
ולכן את כל מערכת העונשים המוזכרים בפרשתנו, ובפרשות אחרות, אפשר לממש רק אם הייתה אזהרה לפני כן.
כתב וערך
אברהם מדי,
בית הכנסת משכן אחווה
קריית מוצקין.
שבת שלום!