קוד: פסח שני בחודש השני בתנ"ך
סוג: פרטים2
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: במדבר ט שנכתבה ב04:45:09 25.02.2005
ספר במדבר מתחיל בתאריך (במדבר א 1): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר
סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית ,
לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם - לֵאמֹר...
" בתאריך זה - שנה 2 ליציאת מצרים, חודש 2 (אייר)
- ציווה ה' על משה ואהרן לפקוד את בני ישראל.
אך כמה פרקים לאחר מכן נאמר (במדבר ט 1-): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה
בְמִדְבַּר-סִינַי
בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ
הָרִאשׁוֹן
לֵאמֹר:
וְיַעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ...
וַיַּעֲשׂוּ אֶת-הַפֶּסַח
בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ
, בֵּין הָעַרְבַּיִם--בְּמִדְבַּר
סִינָי...
".
מדוע נמצא הפרק שקרה בחודש הראשון, אחרי הפרק שקרה בחודש השני?!
כפי שהסברנו במאמר " אין מוקדם ומאוחר בתורה ", התורה מחולקת לפרשיות, לכל פרשיה יש נושא, והפרשיות מסודרות בדרך-כלל לפי סדר כרונולוגי של הנושאים; אך מכיוון שיש חפיפה כרונולוגית בין הנושאים, ייתכן שאירועים מסויימים שקרו מוקדם, יופיעו בפרשה מאוחרת יותר.
לפי עיקרון זה, אפשר להסביר את הסדר בין הפרקים שקראנו, אך לשם כך יש לברר מהו הנושא של פרק ט. מעיון בהמשך הפרק נראה, שנושא הפרק אינו חג הפסח, אלא חג הפסח השני: "וַיְהִי
אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ
לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי
אַהֲרֹן--בַּיּוֹם הַהוּא.
וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: 'אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם;
לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?'
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה: 'עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה-יְצַוֶּה ה' לָכֶם.
{
פ}
וַיְדַבֵּר ה',
אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: 'אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ
אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם, אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לה'.
בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי
בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם
בֵּין הָעַרְבַּיִם - יַעֲשׂוּ אֹתוֹ...". פרק ט בא ללמד, שמי שהיה טמא בחג הפסח בחודש הראשון (ניסן), צריך להקריב את קרבן הפסח בחודש השני (אייר). הסיפור על חג הפסח בחודש הראשון נכתב רק כהקדמה לדין זה - כדי לספר על האירוע שבגללו נקבע דין זה (וכדי ללמדנו, שבני ישראל באותו דור לא חיפשו "היתרים" כדי להיפטר מהמצוות, אלא להיפך - הם דרשו שימצאו להם פתרונות הלכתיים שיאפשרו להם לקיים את המצוות...).
לפי זה, התאריך של פרק ט הוא 14 בחודש השני, והוא נמצא במקום הראוי לו - בין פרק א (שקרה ב-1 בחודש השני), לבין פרק י (שבאמצעו נזכר ה-20 בחודש השני).