דברי המרגלים

קוד: דברי המרגלים בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל: פירושים וסימנים 6

האם המרגלים ששלח משה אמרו אמת או שיקרו?

• אם הם שיקרו אז למה בני-ישראל נענשו – הרי המרגלים הטעו אותם?
• ואם הם אמרו אמת אז למה הכתוב מכנה את המרגלים (במדבר יד 37) "מוציאי דיבת הארץ רעה "? והרי הוצאת דיבה היא שקר!
  

נראה לי שהמרגלים גם אמרו אמת וגם שיקרו.

בהתחלה הם אמרו אמת (במדבר יג27): "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ":

• "באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה" - זו כמובן אמת.
• במדבר יג28: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ" - גם זו אמת – העם באמת היה עז (ראו דברים ז 1 ודברים ט 1).
• "והערים בצרות גדלת מאד" - גם זו אמת – הערים באמת היו בצורות וגדולות מאד (ראו דברים ט 1).
• "וגם ילדי הענק ראינו שם" - גם זו אמת – באמת היו שם ילידי-ענק (ראו דברים ט 2 ובמדבר יג 22).
• במדבר יג29: "עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן" – אין סיבה להניח שזו לא אמת.

אבל אחר כך הם שיקרו (במדבר יג32): "ויציאו דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר":

• "הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא" – זה שקר! הארץ בכלל לא יכלה 'לאכול' אנשים עד לפרשת קורח, כמו שכתוב שם (במדבר טז 30): "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה...".
  
• "וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות" – מה פתאום?! לא כולם היו 'אנשי מידות' – היו שם רק כמה ענקים בודדים.
• במדבר יג33: "וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים, בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים" (פירוט) - לא ייתכן! הנפילים באו לעולם לפני המבול (ראו בראשית ו 1 - 4) והם נמחו במבול כמו כל שאר היצורים, ולאחר המבול הם לא נזכרו בשום מקום, אלא רק כאן בדברי המרגלים.
  
• "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" - איך אתם יודעים מה הייתם בעיניהם? "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב"!

למה החליטו המרגלים לשקר?

לאחר שהמרגלים סיפרו למשה את הדברים האמיתיים, כתוב (במדבר יג30): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת הָעָם אֶל מֹשֶׁה" (פירוט). מכאן אפשר להסיק, שאחרי שבני ישראל שמעו את הסיפור של המרגלים, הם התחילו לדבר ביניהם ולהגיד 'אין לנו סיכוי!' 'בואו נחזור למצרים!' וכו'. נראה לי שזה בדיוק מה שהמרגלים רצו שיקרה: המרגלים עצמם מאד פחדו מהענקים שראו בארץ ומהערים הבצורות, והם קיוו שכשהם יספרו על זה לבני-ישראל – גם בני ישראל ייכנסו ללחץ ויחליטו לחזור למצרים.

אבל אז בא כלב והשתיק את בנ"י, ואמר להם "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה".

המרגלים האחרים לא הסכימו עם כלב ואמרו (במדבר יג31): "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ".  עד כאן המרגלים לא חטאו – הם בסה"כ הביעו את דעתם. מותר לכל אחד להביע דעה. אבל אז התעורר בליבם החשש – שאולי כלב יצליח להשפיע על בנ"י ולשכנע אותם כן לעלות לארץ. מרוב פחד הם החליטו להשתמש בתכסיס מלוכלך ולשקר, כדי להפחיד את בני ישראל (במדבר יג32): "ויציאו דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". זה היה החטא של המרגלים.

אם המרגלים שיקרו והטעו את בני ישראל, מדוע נענשו בני ישראל?

בפרשה המקבילה מסופר שבני ישראל, לאחר ששמעו את דברי המרגלים, אמרו (דברים א28): "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים? אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר 'עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ, עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם, וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם'"! בני ישראל ציטטו את הדברים האמיתיים שאמרו המרגלים - ולא את הדברים השקריים שלהם. מכאן אפשר להסיק, שבני ישראל היו מספיק פיקחים כדי לשים לב להבדל בין הדברים שאמרו המרגלים בהתחלה לבין הדברים שאמרו בסוף, והם לא האמינו להמצאות של המרגלים.

לפי זה, בנ"י ידעו את המצב האמיתי בארץ, ובכל-זאת הם לא האמינו בה' ולא רצו לעלות לכבוש את הארץ. זה היה החטא של בני-ישראל.