קוד: הכנענים תקפו ראשונים בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: אראל
אל:
ה' הבטיח לתת את ארץ כנען לעם ישראל, ואף ציווה עליהם לגרש משם את הכנענים, שחטאו בעבודה זרה,
שמות כג31-33: "וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּיָם וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר, כִּי אֶתֵּן בְּיֶדְכֶם אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגֵרַשְׁתָּמוֹ מִפָּנֶיךָ.
לֹא תִכְרֹת לָהֶם וְלֵאלֹהֵיהֶם בְּרִית. לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי, כִּי תַעֲבֹד אֵת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ
".
זו כמובן מצוה צודקת על-פי גזר דינו של ה', אולם לכאורה היא נראית לא צודקת בדיני אדם - גם לפי ערכי הצדק של העת העתיקה, לא היה מקובל לתקוף עם אחר שלא עשה לנו דבר. "דרך ארץ קודמת לתורה" - האם ה' ציווה עלינו להתנהג בניגוד למידת דרך ארץ?
במציאות, התנהגותם של בני ישראל לא סתרה גם את ערכי הצדק המקובלים. בני ישראל מלכתחילה לא יזמו מלחמה. הכנענים היו הראשונים שתקפו:
וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים, וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי".
'אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ, לֹא נִטֶּה בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם לֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר, בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ'; וְלֹא נָתַן סִיחֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ, וַיֶּאֱסֹף סִיחֹן אֶת כָּל עַמּוֹ, וַיֵּצֵא לִקְרַאֶת יִשְׂרָאֵל הַמִּדְבָּרָה, וַיָּבֹא יָהְצָה וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל".
וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר, וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא, וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה"
אבל מה היה קורה אילו הכנענים לא היו פותחים במלחמה, וסיחון מלך האמורי היה מקבל את דברי השלום של בני ישראל? האם במקרה זה היתה סתירה בין מצוות ה' לבין ערכי הצדק האנושיים?
אילו הכנענים לא היו פותחים במלחמה, מסתבר שגם האופי שלהם היה שונה, והם היו פתוחים יותר ללמוד מבני ישראל. כמו החיתים בחברון, שאמרו לאברהם
בראשית כג6: "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי, נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ...
", כך גם הכנענים היו יכולים להישאר בארץ, והיו מושפעים לטובה מבני ישראל, ואולי במקרה זה ה' היה מרשה להם להישאר בארץ.
אולם כל זה תיאורטי בלבד. במציאות ה' ידע שבאותו דור
בראשית טו16: "שָׁלֵם עון הָאֱמֹרִי
" (פירוט), האמורים שלמים בעוונותיהם ולא יסכימו ללמוד שום דבר מעם ישראל, ובוודאי שלא ישלימו עמם, ולכן ציווה עליהם מראש להתכונן למלחמה.
לעיון נוסף ראו: מוסר במלחמת כנען / עמי כהן.