התפריט של אדם וחוה לפני החטא ואחרי החטא

קוד: התפריט של אדם וחוה לפני החטא ואחרי החטא בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל:

תגובה ל: בראשית ב שנכתבה ב15:49:33  19.04.2005

[מבוסס חלקית על דברי פרופ' מ' ד' קאסוטו בספר "מאדם עד נוח"]

פרק ב בבראשית מפרט את אירועי היום השישי לבריאת העולם (ע"ע יום ). התיאור הראשון הוא (בראשית ב 5): "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל- עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח;  כִּי לֹא הִמְטִיר ה'   אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה ". מדוע לא נבראו השיחים יחד עם כל שאר הצמחים שנבראו ביום השלישי? ומדוע העשבים, שנבראו ביום השלישי, עדיין לא צמחו? ומדוע התורה מספרת לנו את כל זה?

כדי לענות לשאלות, נשוה פסוקים אלה לפסוקים שנאמרו לאחר חטאו של האדם - שימו לב לביטויים המודגשים בקו (בראשית ג 17-23): "וּלְאָדָם אָמַר: כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ -- אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ אֶת- עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה .  בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ;  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב... וַיְשַׁלְּחֵהוּ ה' אֱלֹהִים מִגַּן-עֵדֶן -- לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם".

יש ניגוד ברור בין הפסוקים; מניגוד זה ניתן ללמוד על משמעותם של הביטויים המופיעים בפסוקים, ועל משמעות הפסוקים כולם. נציג בטבלה את הניגודים ואת המסקנות הנובעות מהם:

כעת נסביר את הפסוקים בשתי הפרשיות לפי הסדר:

"וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ" לעומת " וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ"

לפני החטא, לא היו "שיחים" כלומר צמחים שוטים (=קוצים ודרדרים), כי לא היה בהם צורך;

הם נבראו רק לאחר שהאדם חטא, כחלק מהעונש לאדם.

העונש הוא, שהאדם יצטרך לעבוד קשה כדי לאכול, ואם לא יעבוד קשה - האדמה תצמיח לו "שיחים", כלומר קוצים ודרדרים (כפי שכתוב גם במשלי כד31 ).

"וְכָל- עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח" לעומת " וְאָכַלְתָּ אֶת- עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה "

לפני החטא, לא היו "עשבי שדה" כלומר דגנים הממלאים את השדות, כי לא היה בהם צורך (ייתכן שהם לא נבראו כלל - נבראו רק עשבים שאפשר לאכול בלי הכנה, לא עשבים שמיועדים לעשיית לחם; וייתכן שנבראו בודדים אך לא צמחו שדות-תבואה שלמים. לא כתוב "וכל עשב השדה טרם יהיה" אלא "טרם יצמח").
אחרי החטא, גזר ה' על האדם שיאכל את "עשב השדה", כלומר שיצטרך לעבוד קשה כדי לגדל דגנים בשדות, כי עיקר מזונו יהיה לחם שעושים מדגנים.

"כִּי לֹא הִמְטִיר ה'   אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה"

המשך הפסוק (ב 5) מסביר מדוע "וְכָל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח", כלומר - מדוע לא צמחו שדות גדולים של תבואה כמו שיש בימינו:

•         א. "...כִּי לֹא הִמְטִיר ה'   אֱלֹהִים עַל-הָאָרֶץ" - לא ירדו גשמים, היו רק מי-תהום ומעיינות, ובלי גשמים - אין שדות-תבואה, אלא רק עשבים בודדים;
•         ב. "וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה" - לא היה אדם שתפקידו לעבד את השדות, לזרוע ולהשקות; האדם היה בגן-עדן וחי מפירות העצים; ובלי עבודת האדם - אין שדות-תבואה, אלא רק עשבים בודדים.

בבראשית א נאמר לאדם " הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע... לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה "; יש שתי דרכים להבין פסוק זה:

•         ייתכן שהפסוק מתייחס למצבו של האדם לאחר החטא - בסוף היום השישי (ע"ע בריאת האדם - כלל ופרט );
•         וייתכן שהפסוק מתייחס למצבו של האדם לפני החטא - ייתכן שגם לפני החטא האדם היה אמור לאכול דגנים, אך הוא לא היה תלוי בהם ולא היה צריך לעבוד קשה כדי לגדל דגנים בשדות, כי היו לו מספיק פירות בגן-עדן.