קוד: מגדל בבל - סיכום הדעות בתנ"ך
סוג: מניעים2
מאת: אראל
אל:
בראשית יא 1:
ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. ויהי בנוסעם מקדם, וימצאו בקעה בארץ שנער, ויישבו שם. ויאמרו איש אל ריעהו: 'הבה נלבנה לבינים, ונשרפה לשריפה!'; ותהי להם הלבינה לאבן, והחמר היה להם לחומר. ויאמרו: 'הבה נבנה לנו עיר, ומגדל וראשו בשמיים, ונעשה לנו שם; פן נפוץ על פני כל הארץ!'.
ויירד ה' לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם. ויאמר ה': 'הן עם אחד ושפה אחת לכולם, וזה החילם לעשות; ועתה לא ייבצר מהם כול אשר יזמו לעשות. הבה נרדה, ונבלה שם שפתם - אשר לא ישמעו איש שפת ריעהו.' ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ; ויחדלו לבנות העיר. על כן קרא שמה 'בבל', כי שם בלל ה' שפת כל הארץ; ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ.
בני האדם הבינו, שטוב יותר להיות מאוחדים ומרוכזים. לכן החליטו לבנות עיר מרכזית, ומגדל שבעזרתו כל אחד יוכל לראות את העיר מרחוק. בעזרת המגדל "ונעשה לנו שם
" - נהיה 'מפורסמים', כל ילד שייצא מהעיר (למשל כדי לרעות את הצאן...) ידע איפה אנחנו ויוכל למצוא בקלות את הדרך חזרה, וכך אף אחד לא יילך לאיבוד - "פן נפוץ על פני כל הארץ
".
המטרה שלהם היתה טובה ותמימה: בשום מקום בפרשה לא כתוב שהם חטאו ולא כתוב שה' כעס עליהם.
למרות זאת, ה' החליט להתערב, כי הוא לא רצה שבני-האדם יישארו במקום אחד. המטרה שלו בבריאת האדם היתה שהאדם ישלוט בכל העולם, כמו שציווה על האדם לאחר בריאתו - "פרו ורבו
ומלאו את הארץ וכבשוה
". זה גם יותר בטיחותי עבור בני האדם, כי כאשר הם מפוזרים בכל העולם יש פחות סכנה שכולם ייפגעו מתאונה או ממגפה.
אם ה' לא היה מתערב - בני האדם היו נשארים כל הזמן מרוכזים באותו איזור ולא ממלאים את הארץ: גם כשהיו מתרבים, הם היו בונים לעצמם עוד ועוד קומות במגדל, ולא מגיעים בכלל לאיזורים אחרים בארץ, כמו שכתוב: "עתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות
".
לאחר שה' בלל את שפתם, הם לא יכלו יותר להישאר ביחד (כי הם לא הבינו זה את זה), כל קבוצה פנתה למקום אחר, וכך הארץ התמלאה.
לפירוט והרחבה - ע' בפירוש של פרופ' קאסוטו לפרשה, בספרו "מנוח עד אברהם".
המטרה העיקרית של בני האדם היתה "ונעשה
לנו שם
". בניגוד לאברם, שעליו נאמר (בפרק הבא - פרק יב) "ויקרא ב
שם ה'
" - בני האדם חשבו רק על ה'שם' של עצמם. במקום לבנות מקדש ולעבוד את ה' - הם בנו מגדל, שמבטא את עליונות האדם והטכנולוגיה שהוא מייצר.
בני-האדם לא אמרו בפירוש שהם פועלים נגד ה'; ייתכן שבאותו זמן הם עדיין עבדו גם את ה'. אבל ה' ראה שזו רק ההתחלה: "וזה
החילם לעשות
". כשהאדם שם את עצמו ואת עוצמתו במרכז - בסוף הוא שוכח את ה' ועובד רק את עצמו. בנוסף לכך, כששמים את הטכנולוגיה במרכז, זה עלול לגרום גם להתדרדרות מוסרית (כמו במדרש של חז"ל - כשנפלה להם לבנה הם הצטערו יותר מאשר כשנפל אדם! וכמו בימינו - שבשם הקדמה הטכנולוגית מפטרים עובדים והורסים חיים...). לפירוט והרחבה (במיוחד לגבי הקשר בין הפרשה לימינו) - ראו:
עתה לא ייבצר מהם כל אשר יזמו לעשות" - יש כמה פירושים:
פירוש 1 (ע"פ איתן פינקלשטיין): האידיאולוגיה של עבודת-האדם הרבה יותר מושכת מהאידיאולוגיה של עבודת ה', כי רואים בה התקדמות הדרגתית: קודם משיגים התקדמות טכנולוגית באמצעי הבנייה - "
ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר". אחר-כך בונים קירות ומשיגים הגנה מפני חיות רעות. אחר-כך בונים תקרה ומשיגים מחסה מפני גשם ברד ורוח. וכן הלאה...לכן רוב בני-האדם יטו אחרי האידיאולוגיה של 'עבודת-האדם', והיא תנצח ותשתלט. לפירוט והרחבה - ראו מגדל בבל תשצ"ט.פירוש 2 (אראל סגל): האדם נברא בצלם א-להים. לאדם הראשון היו כוחות א-להיים: הוא יכל לעשות אפילו דברים שנראים לנו על-טבעיים. אותו כוח יש לכל בני האדם כאשר הם מאוחדים. כשכל בני האדם מאוחדים הם יכולים לעשות דברים על-טבעיים, ואפילו להגיע לשמיים! לכן, אם ה' לא היה מתערב - בני האדם באמת היו מצליחים לבנות מגדל שראשו בשמיים. לפירוט והרחבה - ראו אחדות העמים.
בכל מקרה, ה' רצה למנוע את המצב הזה, שבו כל בני-האדם מאוחדים סביב אידיאולוגיה מוטעית. לכן הוא בלל את שפתם ובכך גרם לחלוקתם לעמים. מייד לאחר מכן הוא בחר אחד מבני-האדם - אברם - ויצר ממנו עם אחד, שתפקידו לקרוא בשם ה' ולעבוד את ה'. העם הזה ידאג לכך שבני-האדם אף-פעם לא יהיו מאוחדים סביב אידיאולוגיה מוטעית, ובסופו של דבר יביא את כולם להתאחד סביב עבודת ה'.