שורש חטאו של קין - הבטלה והגזל

קוד: חטאו של קין בתנ"ך

סוג: מניעים1

מאת: הרב קורמן

אל: פענוח פרשיות א

(פורסם בספר חמ"י גבריהו, הוצאת החברה לחקר המקרא.)

וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת קַיִן וַתֹּאמֶר קָנִיתִי אִישׁ אֶת יְדֹוָד. וַתֹּסֶף לָלֶדֶת אֶת אָחִיו אֶת הָבֶל וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן וְקַיִן הָיָה עֹבֵד אֲדָמָה. וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַידֹוָד. וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְדֹוָד אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתו. וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו (בראשית ד, א-ו).

רבים ניסו להסביר את ההפליה, בין קין להבל. מדרשי אגדה סברו, שקין הביא קרבן "מן הגרוע" ואילו הבל הביא "מבכורות צאנו וחלביהן", שהכוונה לחלקים הטובים שבהם (בראשית רבה כ"ב,ח. רש"י אימץ רעיון זה, הוא מביא גם דעה שהביא "זרע פשתן". המקור לרעיון זה בפרקי דרבי אליעזר פרק כ"א. הריטב"א למד מכך, שזרע פשתן נקרא "פרי" (מצוטט ב"שיטה מקובצת" לבבא מציעא כ"ה א', ראה גם תוספות שם ד"ה "הא"). בזוהר חדש (י"ט,ב) מובא בשם ר' יהודה: "קין בא בגסות הרוח, והבל בא בנמיכות הרוח". אולם אין פירושים פשוטו של מקרא). ברם, אין בזה משום הסבר להפליה, משתי סיבות:

• למנחת עני, שערכה פרוטה, אותה החשיבות כמו לפר של עשיר, העולה הון רב. הקב"ה אינו זקוק לקורבנות או לכל דבר אחר, כדברי אליהוּ, בספר איוב, "אם חטאת מה תפעל בו? ורבו פשעיך מה תעשה לו? אם צדקת מה תתן לו?.. ולאיש כמוך רשעך ולבן אדם צדקך!" (לה, ז-ח). בסגנון חז"ל על אותו נושא, "לא ניתנו המצוות אלא, לצרף בהן את הבריות. וכי מה איכפת ליה לקב"ה למי ששוחט מן הצוואר או למי ששוחט מן העורף" (בראשית רבה מ"ד, א; ויקרא רבה יג, ג; תנחומא שמיני, ח;. במאמרי " מצוות מעשיות בזמן הזה" פורסם ב"שדה חמ"ד", ו-ח תשל"ה הסברתי העניין בהרחבה).
  
• לא לחינם אומרת התורה "והבל גם הוא", כלומר, כמו הקודם, מן הטוב והיפה. עצם הסגנון, "מפרי האדמה", מצביע דווקא על הטוב והיפה, ולא על הגרוע. מהפסוק "וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה' הוא.." (ויקרא כז ל) לומד הירושלמי, שמדובר מן המשובח ולא מן הפסולת (ירושלמי מעשרות א א; ספרא על אתר. משה סילבר (אביו של אבא הלל סילבר) כבר העיר על כך בספרו "חשוקי כסף" לבראשית שם, שהבל הביא מן המובחר כמו קין, לכן נאמר "גם הוא"). משה רבנו ציווה למרגלים "ולקחתם מפרי הארץ" (במדבר יג, כ), דווקא כדי להראות את טיבם ויופיים של פירות הארץ.

כדי להבין במה חטא או שגה קין, וגרם להעדפת קורבנו של הבל, אזכיר קטע מסיפורו של בעל ספר "דברי הימים" על מגפת הדֶבֶר וחיסולה, כיצד פעל דוד המלך ומה היה השיקול המרכזי של דוד ברכישת גורן ארונה:

וּמַלְאַךְ יְדֹוָד אָמַר אֶל גָּד לֵאמֹר לְדָוִיד כִּי יַעֲלֶה דָוִיד לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַידֹוָד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבֻסִי: וַיַּעַל דָּוִיד בִּדְבַר גָּד אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּשֵׁם יְדֹוָד: וַיָּשָׁב אָרְנָן וַיַּרְא אֶת הַמַּלְאָךְ וְאַרְבַּעַת בָּנָיו עִמּוֹ מִתְחַבְּאִים וְאָרְנָן דָּשׁ חִטִּים: וַיָּבֹא דָוִיד עַד אָרְנָן וַיַּבֵּט אָרְנָן וַיַּרְא אֶת דָּוִיד וַיֵּצֵא מִן הַגֹּרֶן וַיִּשְׁתַּחוּ לְדָוִיד אַפַּיִם אָרְצָה: וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל אָרְנָן תְּנָה לִּי מְקוֹם הַגֹּרֶן וְאֶבְנֶה בּוֹ מִזְבֵּחַ לַידֹוָד בְּכֶסֶף מָלֵא תְּנֵהוּ לִי וְתֵעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל הָעָם: וַיֹּאמֶר אָרְנָן אֶל דָּוִיד קַח לָךְ וְיַעַשׂ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּעֵינָיו רְאֵה נָתַתִּי הַבָּקָר לָעֹלוֹת וְהַמּוֹרִגִּים לָעֵצִים וְהַחִטִּים לַמִּנְחָה הַכֹּל נָתָתִּי: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד לְאָרְנָן לֹא כִּי קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא כִּי לֹא אֶשָּׂא אֲשֶׁר לְךָ לַידֹוָד וְהַעֲלוֹת עוֹלָה חִנָּם: וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת(דברי הימים א פרק כא).

לכאורה, לא מובן, המגפה משתוללת ומפילה בכל רגע חללים נוספים, דוד יודע את התרופה לסיימה במהירות, ע"י בניית מזבח. בעל המקום מעמיד לרשותו את המקום ומספק לו קורבנות ועצים, חינם, אין כסף, אך, במקום למהר לבנות את המזבח, הוא נכנס למו"מ על רכישת הקרקע, בטענה "לא אשא אשר לך לה' להעלות עולת חינם". מסתבר, שדוד הבין נכונה, שהקמת מזבח על מגרש זר, שלא נרכש כדת וכדין בכסף מלא, גם אם זה נעשה בהסכמת בעל המגרש, לא ירצה לפני ה'. אכן, כך היא תפישת התורה והיהדות.

"ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך" (שמות כ"ג,יט). הדגש הוא על "אדמתך", כלומר, רכושך הפרטי. כבר במשנה קדומה נאמר, שאם אדם נטע עץ על אדמתו, אולם הוא כפף ענף אחד לתוך שדה שכנו, או לרשות הרבים, אינו רשאי להביא ביכורים מעץ זה. העץ צמח על אדמתו, ינק מאדמתו ומהשקייתו, היות וענף אחד גדל באוויר של רשות אחרת, כבר מעורב בזה רכוש של אחרים, והפרי נפסל להבאת ביכורים לבית המקדש, כיוצא בזה בנוגע לעץ הפקר (ביכורים פ"א,מ"א. בשנת השמיטה, אין אדם יכול להביא ביכורים מתוך שדהו, מאחר והתוצרת היא הפקר לכל, למרות שגם הוא רשאי לאכול מהפרות(מאירי יבמות ע"ד, א); ר' חיים ן' עטר בספרו "אור החיים" על התורה לדברים כ"ו ב'; הם לא ראו שרבנו נתן בפירושו למסכת מעשר ראשון, כבר העיר זאת. ר' יוסף באבד(1800-1874) בספרו הנודע "מנחת חינוך"(מצווה צ"א) מתפלא על דברי "אור החיים" על התורה שבשנת שמיטה אין מביאים ביכורים. הוא לומד זאת מדיוק לא מוכח בדברי רש"י, שכאילו גם בשנת השמיטה חייבים בביכורים. הוא לא ראה את דברי רבנו נתן (הם הודפסו רק באחרונה ע"י הוצאת מקורות) ולא את דברי המאירי ושל אחרים שקבעו מפורשות, שאין ביכורים בשמיטה, כי ביכורים ניתן להביא רק מתוצרת פרטית מובהקת ומוחלטת (ראה דברי ר' שבתי באס- שטרום, 1728-1641, בשפתי חכמים" על רש"י שם. ר' אליהו מזרחי נפטר 1526, בספרו על רש"י; המהר"ל מפראג 1609-1525 בספרו גור אריה על רש"י שם ור' דוד הלוי בעל הט"ז 1667-1586 בספרו דברי דוד על התורה שמות שם העירו שאין ביכורים בשנת השמיטה והגירסא ברש"י אינה כפי שחשב בעל ה"מנחת חינוך").

התורה הקפידה, שאדם לא יקדיש לשמים משהו שאינו שלו באופן המלא ביותר.

לאור הדברים הנ"ל יש לקרוא שוב את המסופר בפרשה ונבין מדוע ה' לא שעה לקרבנו של קין. "ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה. ויהי מקץ ימים (שקין הפסיק לעבד את האדמה וחי מן המוכן כי לא חסר מזון בעולם) ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה'"(אמנם, הוא בחר את הפרי הטוב והיפה ביותר, אולם, לא מאדמתו הוא לקח את הפרי אלא מן "האדמה", שהיתה הפקר לכל).

להבל לא עלה כלל הרעיון שיש להקריב קורבן. הוא נהג בצורה טבעית ובריאה ועסק ברעיית צאנו. בראותו שאחיו מקריב קורבן, החליט גם הוא לעשות כמותו. אולם, בניגוד לקין, שלקח מ"פרי האדמה" ולא מפרי אדמתו שלו, הביא הבל קרבן "מבכורות צאנו". הוא לא צד צאן בר למטרה זו, אלא, לקח מצאנו שגידל ועמל בו. לכן שעה הקב"ה אל קרבנו של הבל ולא של קין.

עבודה היא ערך עליון בתפיסת התורה. קין זנח את העבודה, והתפרנס מהקיים ללא עמל ויגיעה. הבטלה גרמה לו, תחילה, להשתעשע ברעיונות על הבאת קורבנות לה', ולאחר מכן, התדרדר לרצח אחיו. ברוח זו אפשר להסביר גם את העונש שהוטל על קין.