קוד: ביאור:דברים א2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים א2: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב, דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר, עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ
"
מה משמעות הנתונים הגיאוגרפיים בפסוק זה, ומדוע הם נזכרים כבר בתחילת ספר דברים?
ספר דברים נפתח בנאום שבו משה רבנו מסכם את מנהיגותו בעם ישראל. והנקודה הכואבת ביותר שיש להתייחס אליה היא הנדודים הממושכים של בני ישראל במדבר. הדור הצעיר, העומד לפני הכניסה לארץ, עלול לחשוב שיש כאן כישלון של משה. הרי הדרך מהר חורב שליד מצרים ועד קדש ברנע שבדרום ארץ כנען היא דרך שאפשר לעבור ב-11 יום בלבד. אם כך, מדוע המסע לארץ ישראל נמשך 40 שנה?
משה מציג את הטענה הזאת כבר בתחילת נאומו, ומכאן והלאה הוא עונה עליה בתיאור מפורט של השתלשלות העניינים: איך בני ישראל אכן הגיעו במהירות מהר חורב אל קדש ברנע, וכמעט נכנסו לארץ, אולם אז נבהלו מדברי המרגלים וגילו חוסר-אמונה בה', וכתוצאה מכך ה' גזר עליהם ללכת 40 שנה במדבר, להקיף את כל הר שעיר ולהיכנס לארץ ממזרח.
שלוש נקודות-הציון שבפסוק ייזכרו עוד מספר פעמים בהמשך הספר: הר חורב - נקודת-המוצא, שם קיבלו ישראל את תורת ה', ואיתה היו אמורים לצעוד אל ארץ-כנען. הר שעיר - ההר שבדרך, ההר הגדול שדרכו הלכו בני-ישראל ב-11 יום כשהאמינו בה', ואותו הקיפו במשך 40 שנה לאחר שגילו חוסר-אמונה. רוב המקומות במסעות בני-ישראל סמוכים להר זה. קדש ברנע - נקודת-הסיום של המסע לפי התוכנית המקורית, עיר בדרום ארץ-כנען שממנה היו אמורים בני-ישראל להיכנס אילולא חטאו.
ישנן מספר שיטות לזיהוי המקומות בפסוק. כולם מסכימים שהר חורב הוא הדרומי ביותר; לגבי הר שעיר וקדש ברנע ישנן שתי שיטות עיקריות (ראו ויקיפדיה, ערך "הר שעיר"):
1.
השיטה המזרחית
(שיטת כפתור ופרח ודעת מקרא) - לפיה הר שעיר היה ממזרח לערבה, בדרום-מזרח מדינת ירדן של ימינו, מדרום לארץ מואב, באיזור שנקרא גם היום "הרי אדום". בני ישראל הלכו ב
דרך הר שעיר - הדרך העוברת למרגלות הר שעיר. גם היום יש שם כביש ראשי - כביש 65 הירדני (ראו
מפה). דרך זו נקראת בהמשך גם "דרך הר האמורי
" (פסוק 19), כי היא עוברת גם למרגלות הר האמורי - בין שני ההרים - הר שעיר ממזרחה והר האמורי ממערבה. ובהמשך היא נקראת גם "דרך הערבה
" (דברים ב8) כי היא עוברת בערבה שבין שני ההרים.
לפי שיטה זו,
קדש ברנע היא
קדש והיא נמצאת ממערב לפטרה, הנמצאת במערב הרי אדום (במפה היא מסומנת כ"ואדי מוסא" - נחל משה - על-שם המים שהוציא משה מהסלע במקום זה). שיטה זו מתאימה לתרגומים המזהים את קדש ברנע עם רקם גיאה (פטרה): "מַהֲלַךְ חַדְסַר יוֹמִין מֵחוֹרֵב, מֵאוֹרַח טַוְורָא
דְגַבְלָא עַד
רְקַם גֵּיאָה; וְעַל דִּי סְטִיתוּן וְאַרְגַּזְתּוּן קֳדָם
יְיָ, אִיתְחַרְתּוּן אַרְבְּעִין שְׁנִין
"
(יונתן).
2.
השיטה המערבית
(שיטת רש"י וכמה חוקרים בני-דורנו) - לפיה הר שעיר היה ממערב לערבה, בנגב של מדינת ישראל של ימינו, מדרום לארץ כנען. בני ישראל הלכו ב
דרך הר שעיר - הדרך המוליכה אל הר שעיר (ראו
דרך-
= בדרך שמוליכה אל-). דרך זו נקראה גם "דרך הר האמורי
" כי היא מוליכה גם אל הר האמורי, הנמצא מצפון להר שעיר.
שיטה זו מתאימה לזיהוי המקובל של קדש ברנע בעין קודיראת - מעיין שנמצא במזרח סיני.
לפי שתי השיטות, בני ישראל הגיעו לפינה הדרום-מערבית של הר שעיר. אילו לא היו חוטאים, היו הולכים צפונה ונכנסים לארץ מייד מצידה הדרומי, אולם מכיוון שחטאו, נאלצו ללכת מזרחה, להקיף את הר שעיר מדרומו (וממזרחו), ולהיכנס לארץ מצידה המזרחי.
ראו גם: ברנע = עין ריב? (כתב ראי).
"אחר עשר יום מחורב - אמר להם משה: ראו מה גרמתם! אין לכם דרך קצרה מחורב לקדש ברנע כדרך הר שעיר, ואף הוא מהלך י"א יום, ואתם הלכתם אותו בשלשה ימים! (שהרי בעשרים באייר נסעו מחורב, שנא' (במדבר י יא) ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש וגו' (תענית כט) ובכ"ט בסיון שלחו את המרגלים מקדש ברנע, צא מהם ל' יום שעשו בקברות התאוה שאכלו הבשר חדש ימים ושבעה ימים שעשו בחצרות להסגר שם מרים, נמצא בשלשה ימים הלכו כל אותו הדרך. וכל כך היתה שכינה מתלבטת בשבילכם למהר ביאתכם לארץ, ובשביל שקלקלתם - הסב אתכם סביבות הר שעיר מ' שנה
"
(רש"י).
"וטעם
אחד עשר יום מחרב - יודיענו הכתוב שיעור המדבר, כי מחורב שיצאו משם עד קדש ברנע מהלך אחד עשר יום בלבד, כי קרוב הוא בדרך הר שעיר. וקדש ברנע הוא סוף המדבר, בגבול הר האמורי שהוא נחלת ישראל, ושם ארץ סיחון ועוג, אשר שם באר התורה בגיא מול בית פעור. ואחרי-כן אמר שהם הלכו דרך הר האמורי כל המדבר הגדול והנורא. ואחרי כן יספר, כי בקדש ברנע שהוא בתחום נחלתם בקשו מרגלים ונשתבש דרכם, והלכו דרך ים סוף לאחור ולא לפנים עד מלאת ארבעים שנה.
"
(רמב"ן)
"
בני ישראל נסעו מהר חורב בעשרים לחדש השני בשנה שניה
"אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" (דברים א' ב'). והם הלכו
אותה בשלשה ימים (רש''י שם), פרט לחדש שישבו בקברות התאווה ושבוע בחצרות. ביום
ראשון הלכו דרך שלשת ימים (במדבר י' ל''ג ורש''י שם). מאחר והם עלו להר סיני לקבלת
תורה ממזרח, אז ירדו מן הבמה במערב. דרך שלשת ימים של 120 מיל מהר סיני מערבה,
ואחר כך לאורך חוף ים סוף, מסתיימת באלוש. על כן זהינו קברות התאווה עם אלוש. בני
ישראל חזרו לשם בדיוק כעבור שנה. ובמקום שחיללו שבת לראשונה התאוו תאווה חומרית.
העברנו את קו מהר סיני מערבה בזוית זריחת השמש באותו יום (זה היה 402.5 יום אחרי
יום תקופת ניסן של יציאת מצרים אשר היתה בא' ניסן או 37.25 יום אחרי תקופת ניסן של
שנה שניה. באותו יום בקו רוחב של הר סיני 28.196 השמש זרחה 15.69 מעלות צפונה מן
המזרח). קו זה פוגע בחוף בנ.צ. 33.6933/28.1038 במרחק 37 מיל מהר סיני. משם הם
פנו לאורך החוף. העברנו את המסלול עד אלוש כך שהוא יהיה באורך 120 מיל ויקיף שטח
גדול ביותר של יבשה. מאחר ומטרת הנסיעה לאורך החוף הייתה קניין ארץ ישראל, העברנו
את המסלול דרך נקודה דרומית ביותר של ארץ ישראל. נקודה זאת נמצאת בגבול דרומי של
רצועת גד, 435 מיל דרומית לבית המקדש (ראה
מפת הארץ)" (דניאל מיכלסון,
אמת הארץ / מסעי בני ישראל).
http://www.truthofland.co.il/masaot/journeys_with%20pictures.htm
