קוד: ביאור:דברים יד23 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
דברים יד23: "וְאָכַלְתָּ
לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן
שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת
בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים
"
בספר במדבר כבר נאמר, שיש לתת מעשר מהתבואה ללויים,
במדבר יח21: "וְלִבְנֵי לֵוִי הִנֵּה נָתַתִּי כָּל
מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד
" (פירוט).
בפסוק שלנו נאמר, שיש להפריש מעשר נוסף מהתבואה השנתית, ולאכול אותו בירושלים ליד המקדש. מדוע יש להפריש מעשר נוסף? ומה הקשר בין המעשרות?
- המעשר הראשון עלול לגרום לניכור בין הנותן למקבל: בעל השדה, הנותן את המעשר, עלול להתייחס אל הלוי, המקבל את המעשר, כאל נצלן בטלן.
לכן, נקבע שבעל השדה צריך להפריש מעשר נוסף - אבל הפעם לעצמו. זו מעין "קרן השתלמות": כשיצטרך לאכול עשירית מהיבול בירושלים, יצטרך גם לבלות שם זמן ממושך. מלבד ההנאה מהנופש, הוא בוודאי יפגוש שם לויים וכהנים, ויוכל ללמוד איתם בחברותא. בנוסף, הוא עצמו ירגיש כמו לוי החי ממעשרות, פעם אחת בשנה. כך ימנע הניכור בין העובדים לבין הלויים.
במשך כל השנה, אתה נותן מעשר ללויים כדי שילמדו תורה ויעסקו בצרכי המקדש, ופעם אחת בשנה אתה נותן מעשר לעצמך, כדי שאתה עצמך תעלה במקדש, ו"לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים" (ׂע"פ הרב שבתאי רפפורט).
קו.
ואכלת לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם, מעשר דגנך תירושך ויצהרך, ובכורות בקרך וצאנך. ר' יוסי אומר ג' דברים משום ג' זקנים,
* (בכורות נג וש"נ) רבי עקיבא אומר, יכול יהיה אדם מעלה בכורות מח"ל לארץ? ת"ל ואכלת לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר וגו', ממקום שאתה מביא מעשר דגן, אתה מביא בכורות. מח"ל שאין אתה מביא מעשר דגן, אי אתה מביא בכורות.
* (תמורה כא) שמעון בן (זומא) [עזאי] אומר, יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים, כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני! ודין הוא, בכור טעון הבאת מקום [ומעשר טעון הכאת מקום]; מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר שני אינו נאכל אלא לפנים מן החומה! מה לבכור, (שכן) מיעט מקום אכילתו שכן מיעט זמן אכילתו; תאמר במעשר שני שריבה זמן אכילתו, הואיל וריבה זמן אכילתו ירבה מקום אכילתו! ת"ל ואכלת לפני ה’ א-להיך במקום אשר יבחר וגו', מה בכור אינו נאכל אלא לפנים מן החומה, אף מעשר אינו נאכל אלא לפנים מן החומה.
* (תמורה שם וש"נ) ר' (שמעון) [ישמעאל] אומר, יכול יהיה אדם מעלה מעשר שני בזמן הזה, ואוכלו! ודין הוא, בכור ומעשר טעונים הבאת מקום. מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית, אף מעשר שני אינו נאכל אלא בפני הבית. לא, אם אמרת בבכור, שכן יש ממנו דמים ואימורים למזבח; תאמר במעשר שני, שאין ממנו דמים ואימורים למזבח! בכורים יוכיחו, שאין בהם דמים ואימורים [למזבח], ואין נאכלים אלא בפני הבית. לא, אם אמרת בבכורים, שכן טעונים הנחה לפני המזבח; תאמר במעשר שני, שאין טעון הנחה לפני המזבח! ת"ל ואכלת לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר וגו'. מקיש (בכור למעשר שני) [מעשר שני לבכור], מה בכור אינו נאכל [אלא] בפני הבית, אף מעשר שני אינו נאכל [אלא] בפני הבית.
(שם וש"נ) אחרים אומרים, יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה, יהיה פסול כפסולי המוקדשים! ת"ל ואכלת לפני ה' א-להיך במקום אשר יבחר וגו', מקיש בכור למעשר שני - מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה, אף בכור נאכל משנה לחברתה.
" (ספרי)
קו.
מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך. הנה עיקר הדבור פה הוא ממעשר שני ומצותיו. ולמה הוסיף " ובכורות בקרך ", שע"ז הזהיר כבר למעלה - לא תוכל לאכל בשעריך מעשר דגנך וכו', ובכורות בקרך (ראה לד)? ע"ז אמר ר' יוסי ג' דברים בשם ג' זקנים, שכולם פירשו שבא להקיש בכור ומעשר זל"ז. וכפי הכלל ב אילת השחר קס, שכל שני שמות הבאים במשפט א', הם מוקשים זל"ז.
ור"ע למד שבא להקיש בכור למעשר, שלא יביאנו מח"ל, כמ"ש בתמורה כא.
ובן עזאי מקיש מעשר לבכור, שלא יאכל רק תוך החומה, לא בכל הרואה.
ור' ישמעאל מקיש מעשר לבכור, שלא יעלנו בזה"ז (כמ"ש בתמורה שם ובמכות יט וזבחים ס).
ור' ישמעאל לא ס"ל כר"ע, לענין שגם בדיעבד לא יביא בכור מח"ל, כמ"ש התוס' בתמורה שם.
ואחרים פי' שמקיש בכור למעשר, שיאכל משנה לחברתה (ומובא בתמורה שם, ובראש השנה ב, וזבחים כט).