רחיים ורכב = כלי הכנת אוכל וכלי תחבורה

בדברים כד6, יש איסור שבא להגביל את הזכות לקחת חפצים בכוח, גם כאשר יש זכות כזאת (למשל - כשהמדינה מגייסת רכוש לצורך הצבא): "לא יחבול רחיים ורכב, כי נפש הוא חובל".

• החלק הראשון של האיסור הוא ברור: אסור לחבול - לקחת בכוח - רחיים, שהן אבנים שבהן טוחנים קמח. הנימוק הוא "כי נפש הוא חובל" - כי כאשר לוקחים לאדם את הכלי שבעזרתו הוא מכין את לחמו, כאילו לוקחים את נפשו.
• אך בנוסף לכך אסור לקחת רכב; הפירוש המקובל הוא שזוהי אחת מאבני הרחיים (האבן שרוכבת על האבן השניה), אולם ברוב התנ"ך, משמעות המילה "רכב" היא - כמו בימינו - כלי תחבורה (אז, כמובן, כלי התחבורה היו שונים מאשר היום - בדרך-כלל הם היו בעלי-חיים שנהגו לרכוב עליהם, ומכאן באה המילה). לפי זה, התורה מלמדת אותנו, שגם כלי-התחבורה של האדם הוא חיוני עבורו, כמו הכלים שבעזרתם הוא מכין את האוכל: כאשר שוללים מאדם את יכולת הניידות, מגבילים את יכולתו למצוא פרנסה, ולמעשה מגבילים את חירותו.