נתעלמה הלכה ממשה - המכנה המשותף בין המקרים

קוד: נתעלמה הלכה ממשה - המכנה המשותף בין המקרים בתנ"ך

סוג: כלל_דמות

מאת: צחי פנטון (tsachi.fenton @ comverse.com)

אל: חוג פרשת שבוע, אלקנה, ה'תשס"ג

במהלך כל פרשיות המסע במדבר, החל מפרשת אמור ולאורך כמעט כל ספר במדבר, ישנם מקרים רבים שבהם משה רבנו לא פסק מה לעשות אלא הפנה את השאלה או את המקרה לתשובתו הישירה של הקב"ה מאוהל מועד.

לכאורה עצם קרות המקרים האלו תמוה מאוד והדבר מהווה קושיה גדולה מכמה בחינות:

א. משה רבנו היטיב למסור את התורה וללמדה לבני ישראל ('תיאוריה') אך כשסוף סוף מסופר לנו על מקרים שבהם היה צריך לפסוק משהו 'למעשה' משה לא יודע מה לעשות? משה רבנו לא יודע איך לעבור מתלמוד לידי מעשה??

ב. האם הדין או הפתרון אשר התחדש בכל פעם לא היה 'יוצא לאוויר העולם' לולא אירע המקרה הפרטי? האם המקרים האלו אכן שינו וחידשו את ההלכה והדין? (למשל ירושת נחלת בנות צלופחד)

ג. אם אין פה חידוש ושינוי הדין, מדוע היה צריך להמתין שיתרחש אירוע פרטי והדין לא נמסר מראש? (למשל בפרשת בא יכל להיאמר דין פסח שני)

ד. גם אם היה צורך להמתין שיתרחש אירוע מיוחד, מדוע משה לא אמר את הדין בעצמו (בין אם זה 'מעיקר הדין' ובין אם זה לכאורה 'חידוש') אלא היה מצב של מבוכה (בכי, נפילה על הפנים, נתעלמה הלכה וכו') שבו היה צורך לפנות ישירות לקב"ה?

לצורך ההתמודדות עם השאלות הללו בואו ונבחן על גבי טבלה אחת את המקרים הידועים שבהם נתעלמה ממשה ההלכה או הפעולה שיש לנקוט ונראה האם ישנו מכנה משותף.

במבט ראשון ניתן מיד לראות שיש מכנים משותפים מובהקים הן בנושא הסיטואציה (עמידה לפני משה, אהרן והעדה) הן לתגובה וכן למבנה תיאור המקרה.

הדבר המפתיע שמצאתי הוא שכאשר בודקים לעומק כל מקרה לגופו, עם הגמרות, מדרשי חז"ל והפרשנים, רואים שישנו דבר נוסף שמתחבא תמיד מתחת לפני השטח:

בכל מקרה כזה היתה למשה נגיעה אישית אל האירוע !

מרע"ה תמיד היה "נוגע בדבר" אם בגלל שהוא חלק מהסיטואציה עצמה, אם זה בגלל שהקונפליקט נוצר בכלל 'בגללו' או בגלל הוראתו ואם זה בגלל שאותה טענה מושמעת ממש כנגדו.

לאור זאת , משה פסל את עצמו מלדון במקרים אלו .

דהיינו בין אם משה ידע את הדין ובין אם לאו, בין אם משה יכל לצוות בעצמו על העונש או גזר הדין, החליט מרע"ה שלא להיות כלל 'הדיין'.

בזה לימד אותנו מרע"ה יסוד חשוב מאוד בהנהגה ובמוסר חברתי.

אפילו בשל חשש לצל צילו של פקפוק ביושרו החליט משה שלא להתערב במקרים אלו כלל, ושהחידוש, העונש, או הדין יישמעו ישירות מפי הגבורה.

רצ"ב הטבלה עם האירועים. 

	האירוע	היעד	הטענה	תגובת משה	הפעולה	החידוש	מדרשי חז"ל
אמור כד	מקלל שם ה'	ויביאו אותו אל משה	(מה דינו)	מגדף לא נאמר בו ["כי לא פורש" -צ.פ.] אלא "לפרוש להם על פי ה'" שלא היה משה יודע אם הוא בן מיתה כל עיקר אם לאו (סנהדרין עח:)	ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה'	דינו במיתה (סקילה)	שהעמיד המצרי הבעל (נריה -צ.פ.) לעבודתו וחזר לבית ועשה מעשה והאשה (שלומית - צ.פ.) חשבה כי בעלה היה ויצא נגע זה (אוה"ח ע"פ שמו"ר א כח) [במקור אחר מופיע שהמצרי בא עליה לאחר שהרגו את נריה בעלה] והוא בן איש מצרי - הוא המצרי שהרגו משה בשם המפורש (ויק"ר לב ד) ויצא בן אישה ישראלית - ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא מחוייב, בא ליטע אוהלו בתוך מחנה דן, אמרו לו מה טיבך לכאן.. ויצא מחוייב, עמד וגידף
בהעלותך ט	ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא	ויקרבו לפני משה ולפני אהרן ביום ההוא	למה ניגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו		ויאמר אליהם משה עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם	פסח שני	וראויה היתה פרשה זו ליאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן שמגלגלים זכות על ידי זכאי (ספרי ט כב) - אותם אנשים מי היו, נושאי ארונו של יוסף היו, דברי ר' יוסי הגלילי. ר' עקיבא אומר מישאל ואלצפן היו שהיו עוסקין בנדב ואביהו (סוכה כה.) (ויקח משה את עצמות יוסף עמו)
שלח יד	מרגלים	וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן ואל כל עדת בני ישראל	ויוציאו את דיבת הארץ... לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו..ניתנה ראש ונשובה מצרימה	ויפול משה ואהרן על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל	ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים [את יהושע וכלב -רש"י] וכבוד ה' נראה באוהל מועד אל כל בני ישראל	עונש - אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה	שלח לך אנשים - להנאתך ולטובתך כפרש"י..כי אילו לא שלחו מרגלים היו נכנסים לארץ מיד והיה משה מת מיד.. אבל עתה שהלכו מרגלים מ' יום ועי"ז נגזר עליהם להיות במדבר מ' שנה.. עי"ז האריך משה מ' שנה יותר (ליקוטי אנשי שם בשם דברי שלום) [גם ניתן לומר שמשה לכאורה הכשילם כשהוסיף בדברי שליחתם שאלות אודות טיב הארץ ולא רק אודות הדרך אליה]
שלח טו	ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו איש מקושש עצים ביום השבת	ויקריבו אותו המוצאים אותו... אל משה ואל אהרן	(מה יעשה לו)	לא היה יודע באיזו מיתה הוא ימות (ב"ב קיט.) - אך ידעו שבן מוות הוא שנאמר "מחלליה מות יומת"	ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו	סקילה	וראויה היתה פרשת מקושש שתכתב על ידי משה אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלין.. חובה על ידי חייב (ב"ב קיט. וסנהדרין ח.) חשב משה לדונו ככופר ועובד עבוזה זרה (=שריפה)
קורח טז	ויקח קורח בן יצהר.. ויקומו לפני משה	ויקהלו על משה ועל אהרן	רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'	וישמע משה ויפול על פניו. במחלוקתו של קורח נתרשלו ידיו (רש"י)	בוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקירב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו	למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה' (ובליעה באדמה..)	נתקנאו על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל.. אחי אבא ארבעה היו.. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה.. מי ראוי ליטול את השניה, לא אנו שאני בן יצהר שהוא שני (ועוזיאל הקטן)
חוקת כ	ולא היה מים לעדה	ויקהלו על משה ועל אהרן	ולו גווענו בגווע אחינו לפני ה'.. ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם.. ולמה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה..	לפי שלא היו מכירין אותו לפי שהלך הסלע וישב לו בין הסלעים	ויבוא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אוהל מועד ויפלו על פניהם. היינו מפני שנקהלו ועמדו על נפשם ברחו מפניהם אל פתח אוהל מועד (כלי יקר)	קח את המטה והקהל את העדה..ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו	ותמות שם מרים..ולא היה מים לעדה: על צד העונש חסרו המים לפי שלא הספידוה כראוי.. ונשכחה כמת מלב ולא הרגישו בהיעדרה כלל על כן נחסרו להם המים כדי שידעו למפרע שהבאר היה בזכות מרים (כלי יקר)
בלק כה	ויחל העם לזנות.. והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדיינית	לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל	(מה דינו)	נתעלמה ממנו הלכה.. כאן רפו ידיו (רש"י בשם תנחומא כ)	והמה בוכים פני אוהל מועד	הבועל ארמית קנאים פוגעים בו	זמרי-צ.פ.] תפסה בבלוריתה והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה. געו כולם בבכיה (סנהדרין פב)
פנחס כז	ותקרבנה בנות צלפחד	ותעמודנה לפני משה ולפני אלעזר הכהן ולפני הנשיאים וכל העדה	למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו	נתעלמה הלכה ממנו (רש"י) -יודע היה משה רבינו שבנות צלופחד יורשות הן אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה (ב"ב קיט.) ולא ידע מה להשיב (רש"י)	ויקרב משה את משפטן לפני ה'	אם אין בן הנחלה עוברת לבת ואם אין גם בת הנחלה עוברת לאחי האב ואם אין אחים לאב היא עוברת לשאר הקרוב ממשפחת האב	בחטאו מת: - מקושש היה (ר' עקיבא) - מן המעפילים היה (ר' שמעון) (שבת צז) וראויה היתה פרשת נחלות ליכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלופחד ונכתבה על ידן.. שמגלגלים זכות על ידי זכאי (ב"ב קיט וסנהדרין ח.) וידבר העם באלוקים ובמשה.. - עונש מוות (נחש הנחושת, במדבר כא) דחב במדברא במילולא חשיבו דמשה נטיר דבבו..(זוהר, בלק דף רה) וטעם מאמר הנשיאים וכל העדה הוא שהבנות כנסו אותם לחשש שינטור משה להם איבת אביהם.. אבינו מת בשביל שדיבר במשה.. (או"הח פנחס)