קוד: ביאור:שמות יב1 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
שמות יב1: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר
"
רוב המצוות נמסרו למשה בלבד, אבל המצוה הזו - המצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל - נמסרה למשה ולאהרן יחד. מדוע?
1. "בשביל שאהרן עשה וטרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה, שכללו עם משה בדבור
" (רש"י).
2. בדרך-כלל, אהרן תיווך בין משה לבין העם,
שמות ד16: "וְדִבֶּר הוּא לְּךָ אֶל הָעָם; וְהָיָה הוּא יִהְיֶה לְךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים
". אולם במצווה הראשונה שה' מסר לעם ישראל, היה חשוב שאהרן ישמע את המצווה ישירות מפי ה', כדי שהמסר יעבור בצורה מושלמת.
3. ועל דרך הדרש, "אל משה ואל אהרן, וסמיך ליה
החודש הזה - לומר שראש בית אב אומר מקודש. דבר אחר:
אל משה ואל אהרן -
החודש: לומר שעדות החדש כשרה בקרובים כמשה ואהרן:
"
(בעל הטורים).
מצוות רבות שנתן ה' למשה מעוגנות במקום מסויים, למשל:
וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר";
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר" (פירוט);
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר";
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר";
גם המצוות הנאמרות בפסוקים אלה (פסוקים 2-20) מעוגנת במקום, אבל זה מקום מאד מיוחד - ארץ מצרים; זו המצוה הראשונה שניתנה לעם ישראל, והיא גם המצוה היחידה שניתנה בארץ מצרים (רשב"ם, רמב"ן על פסוק 2). מדוע חשוב להדגיש את המקום?
1. נראה שהמצוות בפרשה זו מכוונות כולן לנתק את עם ישראל ממצרים: ניתוק בלוח השנה (פסוק 2), ניתוק באמונה - שחיטת הטלה המקודש למצרים (פסוקים 3-11), וניתוק פיסי - הכנה ליציאה חפוזה ממצרים (פסוק 17). הדיבור הוא לא רק בתוך ארץ מצרים אלא גם על אודות ארץ מצרים והניתוק ממנה.
2. וחכמי המדרש פירשו, שהביטוי
בארץ מצרים בא להדגיש שהדיבור לא היה בעיר מסויימת, אלא בארץ שמחוץ לערים (ה- countryside בלע"ז): ערי מצרים היו מלאות בעבודת אלילים, ולכן ההתנתקות ממצרים צריכה להתחיל ביציאה מהערים. "בארץ מצרים - חוץ לכרך. או אינו אלא בתוך הכרך? תלמוד לומר "כצאתי את העיר וגו'"; ומה תפילה קלה לא התפלל בתוך הכרך, לפי שהיתה מלאה גלולים - דיבור חמור כזה - לא כל שכן
" (רש"י).