פסח - חג החיפזון

קוד: ביאור:שמות יב11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

שמות יב11: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ: מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם, וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא לה'".

- וככה תאכלו את הבשר: מתניכם יהיו חגורים בחגורה, נעליכם יהיו ברגליכם, ומקלכם יהיה בידכם - כאנשים המוכנים לצאת לדרך בכל רגע; איכלו אותו בחיפזון (כאנשים המתכוננים לברוח), כי הלילה ההוא יהיה פסח (דילוג וקפיצה) לה' - ה' יעשה בו מעשים מהירים ומפתיעים.

כל דיני הפסח מייצגים חיפזון - מהירות כאדם הנמצא במנוסה:

• פסוק 8: צלי אש (בישול מהיר), מצות (אפיה מהירה) ומרורים (קטיף מהיר בשדה);
  
• פסוק 9: ראשו על כרעיו ועל קרבו (שוב בישול מהיר);
  
• פסוק 10: לא תותירו ממנו עד בוקר (אכילה מהירה);
  

וגם בפסוקנו, בני ישראל צריכים לאכול את הפסח כאדם המוכן לצאת לדרך:

• מתניכם חגורים - כאדם המוכן לאמץ את כוחו לעבודה והליכה, משלי לא17: "חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ וַתְּאַמֵּץ זְרֹעוֹתֶיהָ" (פירוט); ובניגוד לאדם היושב לאכול בנחת ומתיר את חגורתו  (ראו בבלי שבת ט:).
  
• נעליכם ברגליכם - כאדם המוכן ללכת; ובניגוד לאדם החולץ את נעליו ויושב לאכול על המיטה.
  
• ומקלכם בידכם - כאדם המוכן לצעידה באדמה ובמים, בראשית לב11: "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (פירוט), וכן לרכיבה על חמור,  במדבר כב27: "וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל".
  

גם שם החג - פסח - דומה באותיותיו לשורש חפז, ודומה לו במשמעותו - דילוג וקפיצה מהירה.

חכמי המדרש (ב מכילתא) ציינו שלוש משמעויות של החיפזון בפסח:

1. חיפזון של מצרים: המצרים, שעד לרגע זה לא רצו לשחרר את בני-ישראל, התהפכו בבת-אחת והחליטו לגרש אותם במהירות. ללמדנו שהרע יכול בבת-אחת להתהפך לטוב, והצרה יכולה בבת-אחת להתהפך לישועה.

2. חיפזון של ישראל: בני-ישראל יצאו ממצרים, לא כגיבורים מנצחים, אלא כעבדים נמלטים. ללמדנו את מידת הענוה: גם כשאנחנו בני-חורין ומצליחים, לא נשכח שבעבר היינו עניים נרדפים.

3. חיפזון של השכינה: ה' עשה איתנו חסד, ומיהר לגאול אותנו בבת-אחת כדי שלא נשקע בטומאת מצרים. וחכמי החסידות למדו מזה עקרון כללי לעבודת ה': "ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון, ולא פסח דורות. מפני שההתחלה, לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם, צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה', ולחפוז על אותו רגע, למהר לצאת מהם, אולי יוכל. ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט, כדין פסח דורות"  (ר' צדוק הכהן מלובלין, צדקת הצדיק א).

יציאת מצרים היתה בחיפזון, אבל אחר-כך באו שבעה שבועות של צעדה והכנה רוחנית למתן תורה. כי הצעד הראשון, של התנתקות מהשיעבוד לרע, צריך להיות מהיר ומיידי, אבל אחריו צריך לבוא תהליך הדרגתי של עבודת-נפש לצורך התחברות לטוב. כך גם אדם המשועבד להרגל רע או התמכרות צריך להתחיל את היציאה ממנו בחיפזון - ניתוק חד ומיידי מהדבר שאליו הוא מכור, ואז להתחיל תהליך הדרגתי של עבודת-נפש לבניית הרגלים טובים (ע"פ אביאל מעודד, שיעור לימי חול המועד בקורונה).