קוד: ביאור:שמות כא29 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ, וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה - הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת"
ואם שור נגח הוא מתמול שלשום: כאשר השור שהזיק כבר היה ידוע לבעליו כשור מזיק, העונש גדול יותר - ראו שיטת הניקוד לעברייני תנועה.
והועד בבעליו: "מגיד שאינו חייב עד שיתרו בו
" (מכילתא סימן קה); "לשון התראה ואזהרה, כגון (בראשית מג3) "העד העיד בנו האיש", (שמות יט21) "רד העד בעם"
" (שד"ל);
ולא ישמרנו: מכאן למדו חכמי ישראל על החובה לשמור על בעלי חיים מזיקים - ראו ולא ישמרנו בעליו.
וגם בעליו יומת: "בידי שמים... אתה אומר
בידי שמים, או אינו אלא בידי אדם. כשהוא אומר ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר
הוא רשע למות, הא אין נותנים פדיון למומתין בידי אדם, אבל נותנין פדיון
למומתים בידי שמים
" (מכילתא סימן קח); "לפי הפשט יומת בבית דין, אלא שהתירה התורה לקחת כפרו הואיל ולא הרג בידיים
והניחה ביד השופטים לשפוט לפי ענין האיש ולפי ענין המאורע, אם ראוי הוא
למיתה, ואם ראוי להינצל בכופר, ומה יהיה שיעור הכופר...
" (שד"ל); וע"פ ר' אברהם קורמן, בכל מקום שכתוב "
מות יומת " זהו ציווי על בית דין להמית אותו, כלומר הכוונה למיתה בידי אדם; ובכל מקום שכתוב רק "
יומת " זה רק תיאור של מה שיקרה בעתיד, כלומר הכוונה למיתה בידי שמיים.