קוד: ביאור:שמות כא36 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
אוֹ נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם, וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ"
כאשר השור שהזיק כבר היה ידוע לבעליו כשור מזיק, העונש גדול יותר - ראו שיטת הניקוד לעברייני תנועה.
מכאן למדו חכמי ישראל על החובה לשמור על בעלי חיים מזיקים - ראו ולא ישמרנו בעליו.
וחז"ל הקלו על המזיק, ופסקו שיש להשתמש ב"שיטת הפחת" - המזיק צריך לשלם לניזק רק את ההפרש במחיר השוק בין מצב השור לפני הנזק לבין מצב השור אחרי הנזק; האחריות למכירת הנבלה ולקניית שור חדש מוטלת על הניזק, ואם ערכה של הנבלה ירד - הניזק מפסיד (ראו
והמת יהיה לו).
על כרחך משמעותו "ישלם שור בשווי השור שהוזק". ואם כן, היה ראוי לכתוב "שלם ישלם את השור", אלא בא ללמדנו כאן גם כן שלא מיקרי תשלומין עד שייתן לידו ממש, בכדי שיהא יכול לקנות שור תחת השור, ולא סגי במה שהניח המעות לפניו ולא זכה בהם", כלומר, המזיק צריך לתת לניזק כסף שיאפשר לו לקנות שור חדש באותו שווי של השור שמת, גם אם ערכה של הנבלה ירד בינתיים.