קוד: מצוות מצה ואיסור חמץ - שתי מצוות ושני טעמים בתנ"ך
סוג: טעם
מאת: אראל
אל:
בתורה ישנן כמה מצוות הקשורות ללחם בפסח, והן נחלקות לשתי קבוצות:
בראשון בארבעה עשר יום לחודש בערב תאכלו מצות"
שבעת ימים, מצות תאכלו, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם; כי כל אוכל חמץ, ונכרתה הנפש ההיא מישראל, מיום הראשון, עד יום השביעי".
ע"פ חז"ל, הפסוק "שבעת ימים מצות תאכלו
" אין משמעו שחייבים לאכול
מצות, אלא רק שמי שרוצה לאכול לחם, צריך לאכול אותו מצות ולא חמץ; חובת
אכילת מצה חלה, לדברי חז"ל, רק בלילה הראשון ("ליל הסדר").
כדי להבין מדוע יש הבדל בין החובה לבין האיסורים, נקרא את הפסוקים הקשורים למצות בסיפור יציאת מצרים, ונראה שבני ישראל למעשה אכלו מצות פעמיים:
ואכלו את הבשר בלילה הזה; צלי אש ומצות, על מרורים יאכלוהו".
ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה... ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצריים, עוגות מצות - כי לא חמץ, כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה, וגם צידה לא עשו להם": בני ישראל הגיעו ממצרים לסוכות תוך דקת ספורות, והבצק שהוציאו ממצרים לא הספיק להחמיץ (ראו האם התכוונו בני ישראל לאכול חמץ בפסח?). הם כנראה אכלו את המצות הללו, שאפו בסוכות, גם בהמשך המסע - עד אחרי קריעת ים סוף, שהיתה ביום השביעי ליציאת מצרים; רק לאחר שהמצרים טבעו בים, התפנו בני ישראל לאפות לעצמם לחם "נורמלי".
מכאן ניתן להבין את משמעותן של מצוות המצה והחמץ בימינו:
העוני(המצות נקראו, בדברים טז 3, "
לחם עוני"; וכך אנו אומרים גם בליל הסדר "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים" = "זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים"); והמרורים מזכירים את
השיעבוד(כמו שנאמר בשמות א 14: "
וימררו את חייהם בעבודה קשה..."). וכך פירש גם רש"ר הירש.
בני ישראל נצטוו לאכול מצה בליל פסח, אך הם לא היו חייבים לאכול מצות לאחר מכן; רק מי שרצה לאכול לחם, היה חייב לאכול מצות, כי לא היה לחם אחר. לכן, אכילת מצה בלילה הראשון היא חובה, ובשאר ימי הפסח - רשות.
רעיון דומה ניתן לראות בדברים טז 3.