איסור ריבית - לא רק כשהלווה עני

קוד: ביאור:שמות כב24 בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: אראל

אל:

שמות כב24: "אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה, לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"

הקבלות

הפסוק שלנו מדבר על לווה שהוא עני. גם בספר ויקרא מדובר על לווה עני (=מך):

ויקרא כה35: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ - וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אל תקח מאתו נשך ותרבית..."

לכאורה עולה מכאן, שאיסור ריבית חל רק כאשר הלווה הוא עני. אולם איסור ריבית נזכר גם בפסוק שלישי:

דברים כג20: "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ"

בפסוק זה לא מדובר על עני, אלא על כל אדם שהוא "אחיך" כלומר מעם ישראל. אם כך, מדוע בפסוקים הראשונים מדובר דווקא על עניים?

לדעתי:

• בפסוק מספר שמות, המטרה העיקרית היא ללמד שיש מצוה להלוות לעניים בלי ריבית; המצוה הזאת היא רק לגבי עניים - אין חובה להלוות לעשירים.
• בפסוק מספר ויקרא, המטרה העיקרית היא ללמד שיש מצוה להחזיק בעניים, כלומר, לעשות איתם שותפות או לספק להם פרנסה; גם המצוה הזאת היא רק לגבי עניים.
  
• הפסוק מספר דברים מדגיש, שאם אדם בכל זאת מחליט להלוות או לעשות שותפות עם עשיר, גם אז אסור לו לקחת ריבית.