ויקרא י3: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן 'הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר: בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד'; וַיִּדֹּם אַהֲרֹן
".
מתי אמר ה' "בקרוביי אקדש"?
המשפט
בקרוביי אקדש... - לא נזכר בשום מקום אחר! ניתן להסביר זאת בכמה דרכים:
1. ע"פ שד"ל, הכוונה היא, שזהו רצונו של ה' להיקדש בקרוביו, למרות שלא אמר זאת בפירוש (כמו שכתוב בבראשית כד 51: "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דיבר ה'
" - ה' לא אמר זאת בפירוש אלא רק בסימנים וברמזים). אך פירוש זה אינו מתאים לסגנון הפסוק מכמה סיבות:
- הפסוק כתוב בגוף ראשון ובדיבור ישיר "
בקרובי אקדש
" - לא מתאים לרעיון שנלמד באופן עקיף.
- הפסוק כתוב כעיקרון כללי, לא מפורט בדיוק במה ה' ייקדש וייכבד - לא מתאים לרעיון שנלמד מאירוע ספציפי.
- המילה "לאמור" מלמדת שה' אמר זאת בפירוש.
2. ע"פ הרב אליהו בן אמוזג, ["מבוא לתורה שבעל-פה"], ה' אכן אמר פסוק זה למשה לפני כן, אך הוא לא נכתב אלא נמסר בעל-פה,
כמו מצוות רבות אחרות שנאמרו ולא נכתבו.
ויידום אהרן / גליה
אהרן הכהן הוא אב לכמה שורשים, הם בניו הכוהנים המשרתים בקודש:
- שנים מהם - נדב ואביהו, שמתו בעבור הקרבת אש זרה מבלי שנתבקשו לכך וגם מוזכר שלא היו להם בנים (כנראה גם רמז לכך שלא נישאו והעמידו תולדות, כלומר רצו להגיע לדבקות בה' באמצעות פרישות).
- השניים האחרים - אלעזר ואיתמר, נמשחים לכהונה ללא תקלות.
אהרון מבין, שבניו שקולים זה כנגד זה, שני "רשעים" שלא קבלו רשות להתקרב אל ה' לעומת שני "צדיקים" שמבצעים את שליחותם כלשונה כפי שמוכתב להם. לכן אהרון
דומם, הוא לא מגיב לא לכאן ולא לכאן, כמו אבן דוממת שאין לה הופכין, הוא לא יכול להביע דעה וגם לא צער פרטי על האובדן האישי, כי צער השכינה קודם לצער הפרטי שלו, ובמקביל בוודאי יש בו צד ששמח על כך ששני בניו הנותרים אכן כשרים ורצויים בפני ה'. לא נותר לו אלא לקבל את הדין כמו שהוא, מבלי להביע דעה, ובכך למעשה הוא מגלה סוג של התבטלות לרצון האלוקי, ובזה נראה שהוא זוכה לקשר בלתי אמצעי עם ה'.
ראו: פסוקים נוספים על
עבודת ה' בדממה.