קוד: רמזים לתורה שבעל-פה בתנ"ך
סוג: כלל
מאת:
אל:
[ע"פ הרב אליהו בן אמוזג, "מבוא לתורה שבעל-פה". הספר יצא לאור ע"י הרב אליהו רחמים זייני, ומופץ ע"י ישיבת "אור וישועה" בחיפה - דואל orvishua @ netvision.net.il ]
כשמעיינים היטב בתנ"ך, ניתן לגלות בו רמזים למצוות ומנהגים, שהיו ידועים אך לא נכתבו לפני כן. הנה כמה דוגמאות למצוות:
והנה כמה דוגמאות למנהגים:
דוגמאות נוספות לדברים שנכתבו מאוחר, ע"פ דוד אקסלרוד:
גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" - מסתבר שכמה דורות היו דברים אלה בתורת "תורה שבעל פה" עד שנכתבו (ע"פ רב סעדיה גאון).
כֹּה אָמַר ה': הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם, וְאַל תִּשְׂאוּ מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת וַהֲבֵאתֶם בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם'" - "אל תשאו משא ביום השבת" – פרט מתורה שבעל פה וירמיהו רשם אותו (ראו גם השבת בספר ירמיהו), יותר מאוחר נחמיה חזר ורשם שוב: נחמיה יג19: "
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם לִפְנֵי הַשַּׁבָּת, וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת, וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת; וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים, לֹא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (ע"פ רב סעדיה גאון על משלי כה1).
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל 'כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף כִּי מוֹת תָּמוּת יוֹנָתָן!'
וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל שָׁאוּל 'היוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאֶת בְּיִשְׂרָאֵל?! חָלִילָה! חַי הֲ' אִם יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי עִם אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה! וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת יוֹנָתָן וְלֹא מֵת'". בגמרא כתוב שהיתר נדרים "פורחים באוויר ואין להם על מה שיסמכו", כלומר, אין לזה רמז בתורה; אבל הפסוק שלנו מתעד יישום של היתר נדרים: שאול נשבע שהאוכל ימות, התברר שיונתן אכל, שאול הצהיר על מוכנותו לקיים את השבועה, העם "פתח" לשאול באומרו "אשר עשה הישועה הגדולה הזאת", ו"פדה"- הכול לפי היתר נדרים המקובל.
דאמר רב: מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא; וכתוב בה, איסי בן יהודה אומר: אבות מלאכות ארבעים חסר אחת..." (תלמוד בבלי שבת ו:) - מסתבר שאיסור כתיבת תורה שבעל פה לעולם לא הובן בצורה מילולית, כל אחד ניהל רישומים אישיים לעצמו, אלא ללמד לאחרים היה צריך בעל פה (ע"פ רמב"ם, הקדמה למשנה תורה).