קוד: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת: אראל (הגהה: עופר לביא)
אל:
תגובה ל: יהושע בן נון שנכתבה ב22:22:34 16.02.2005
על-פי הרב אליהו בן אמוזג ["מבוא לתורה שבעל-פה"], ה' נתן את התורה למשה בעל-פה, ובכל דור כתבו חלקים ממנה לפי הצורך. בתקופת משה רבנו נכתבו חמישה חומשי התורה - שכוללים רק חלק מההלכות שנמסרו למשה בסיני, ושאר ההלכות נשארו בעל-פה; בתקופת יהושע נכתב ספר יהושע - שכולל הלכות נוספות (למשל בעניין ערי המקלט); וכן הלאה. יש הלכות שנשארו בעל-פה עד תקופת המשנה ונכתבו במשנה, יש הלכות שנשארו בעל-פה עד תקופת התלמוד ונכתבו בתלמוד, ויש הלכות שנשארו בעל-פה עוד מאות שנים ונכתבו רק בדורות האחרונים (למשל ההלכות הקשורות לצורה המדוייקת של התפילין).
הנה כמה ראיות לגישה זו, מספר יהושע:
1. לאחר מות משה, אמר ה' אל יהושע (א 7-8): "רק חזק ואמץ מאוד, לשמור לעשות ככל
התורה
אשר ציווך משה עבדי--אל תסור ממנו, ימין ושמאל: למען תשכיל, בכול אשר תלך. לא ימוש
ספר התורה
הזה מפיך,
והגית בו יומם ולילה, למען תשמור לעשות, ככל הכתוב בו: כי אז תצליח את דרכיך, ואז תשכיל
". בפסוקים אלה יש כמה ראיות לתורה שבעל-פה:
התורה" בפסוק 7 לבין "
ספר התורה" בפסוק 8 - "
התורה" בפסוק 7 מתייחסת להוראות שאינן כתובות ב"
ספר התורה".
אשר ציווך", בלשון יחיד, מלמדות שבפסוק 7 הכוונה לדברים שנמסרו ליהושע בלבד, ולא לכל העם.
והגית בו יומם ולילה" מלמד שצריך להתעמק בספר התורה (להפעיל את ההיגיון ) ולהשקיע בו זמן רב. הדברים נאמרו ליהושע, שחי בדור של מתן תורה, כך שהמילים והרעיונות היו מובנים לו היטב, ובכל-זאת נאמר לו שהוא צריך להגות בספר התורה; ניתן להסיק מכאן, שהתורה שבכתב לא היתה ברורה ומובנת מאליה אפילו בדור שבו ניתנה, ו"
ספר התורה" הוא למעשה רק ראשי-פרקים שנועדו להזכיר להוגים בה את התורה שבעל-פה.
אך מצד שני:
ספר התורה הזה" מלמדת, שהכוונה בפסוק 8 היא לאותו הדבר שנזכר בפסוק 7, כלומר "
התורה אשר ציווך משה עבדי" היא "
ספר התורה הזה".
אשר ציווך" נאמרו בלשון יחיד, משום שיהושע היה תלמידו האהוב של משה רבנו, ומשה לימד אותו את התורה באופן אישי (ב"שיעורים פרטיים"), בעוד ששאר העם למדו כולם ביחד.
לא תכרות להם ברית" מתנגשת עם מצוות "
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה", כפי שקרה עם הגבעונים...).
2. ה' אמר למשה (במדבר כז19) "קח לך את יהושוע בן נון... והעמדת אותו לפני אלעזר הכוהן ולפני כל העדה;
וציווית אותו לעיניהם
", וגם (דברים ג 28): "וצו את יהושוע, וחזקהו ואמצהו: כי הוא יעבור, לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את הארץ אשר תראה
"; וגם (דברים לא 14): "קרא את יהושוע והתייצבו באוהל מועד,
ואצוונו
"; מכאן, שהיו ציוויים והוראות שנמסרו ליהושע באופן אישי. אך אפשר לפרש זאת אחרת:
3. בזמן חציית הירדן (יהושע ד 10): "והכוהנים נושאי הארון, עומדים בתוך הירדן, עד תום כל הדבר אשר
ציווה ה' את יהושע לדבר אל העם, ככל אשר
ציווה משה את יהושע...
" - בתורה לא נזכר בפירוש שמשה ציווה את יהושע לדבר אל העם דברים כלשהם בזמן חציית הירדן - מכאן שהציווי הזה נמסר בעל-פה עד שהתקיים בימי יהושע.
4. בטקס הר גריזים והר עיבל (יהושע ח 35): "לא היה דבר, מכול אשר
ציווה משה--אשר לא קרא יהושע, נגד כל קהל ישראל והנשים והטף, והגר, ההולך בקרבם
" - ע"ע
מצוות הר גריזים והר עיבל .
אמנם, אפשר להציע הסברים חלופיים לכל מקור בנפרד; אך נראה שהפועל "ציוה", שחוזר בכל המקורות 1-4, מלמד שכולם מתייחסים לאותן הוראות - הוראות שנמסרו בעל-פה ליהושע בלבד, "תורה שבעל-פה".
5. יהושע יח 4: "הבו לכם שלושה אנשים, לשבט; ואשלחם, ויקומו ויתהלכו בארץ
ויכתבו אותה לפי נחלתם--ויבואו אליי
"
6. יהושע כד 25-26: "ויכרות יהושע ברית לעם, ביום ההוא; וישם לו
חוק ומשפט , בשכם.
ויכתוב יהושוע את הדברים האלה, בספר תורת אלוהים; וייקח, אבן גדולה, ויקימה שם, תחת האלה אשר במקדש ה'
".
ע"ע פרשות ערי המקלט .