תגובה ל: אחריות לקיום מצוות של אחרים שנכתבה ב22:48:50 11.01.2005
באתי לפני הדרת כבוד תורתו לשאול מפיו המפיק תבונה שאלה בדבר ה' זו הלכה, והיא למעשה, ובעוז חכמתו יוציא דת נאמנה, וזאת היא. אשה אחת חשודה על איסור נדה ופעמים רבות חטאה במעל ובעלה כמוה, אך כעת עבר עליו רוח טהרה ונתעורר חפץ בקרבה לטבול מגיעולה במים טהורים, אך לא ברגש קדש, כי ממעי אם חטאת יצאה בת בושת לחרפה לה לטבול בלילה עת טבילת נשים רבות הכשרות, אך אם יותר לה לטבול ביום עת אשר אין נשים בבית המרחץ, אז תשמור דת הטבילה כאשר ינתן צו עליה, וספרה וטבלה יום ח' לספירתה, ואם לא נתיר לה אזי תוסיף לחטוא כימים עברו ]ואולי גם בושת חטאה עד הנה תכסה פניה כי ידוע כי עד כה עברה וחטאה בטומאתה ולא פסק מאתה אורח כנשים[:
והנה כתב מפורש יוצא מפי כל הפוסקים ודברי הגמ' על לשונם כי אף ביום ח' או ט' לספירתה אסורה לטבול ביום גזרה משום סרך בתה, אך באשה הזאת יש לחקור אם מותר לב"ד להתיר לה לטבול ביום ותחטא חטא קל למען שלא תבוא לחטוא חטא כרת החמור, או אף חוב מוטל על הב"ד להתיר לה לטבול ביום, כיון שידוע מחזקת טומאתה שבאם לא תטבול ביום לא תטבול כלל ותתגאל באיסור, ואף את בעלה תטמא ותכרות ימיו, והוא הוה קצת כאנוס (ע' תוס' שבת ד' א') ואם תטבול ביום ותטהר מטומאתה אז בעלה יהיה נקי מפשע ולא תשא היא עליו ועליה חטא כרת החמור, אך עלה רביע איסור דרבנן שעברה על גזרתן:
והנה אנכי קט השכל בתחלה אשא מדברותי לאסור להסרה מדרך ה' לפרוץ גדר שגדרו חז"ל בעצת חכמתם הקדושה, וכה דברי. ידוע שהעמידו חז"ל דבריהם וגזרתם אף במקום מ"ע דכתיבא בתורה (עיין ר"ה כ"ט ב' וסוכה מ"ב ב' ויעיין תר"י רפ"ק דברכות) ואף במקום מ"ע דכרת כמ"ש ביבמות צ' ערל הזאה ואיזמל, והרי ארז"ל בסנהדרין (פ"ח ב') חומר בדברי סופרים מבדברי תורה, וכן בירושלמי ברכות (פ"א ה"ד) [אך שם מיירי בד"ס המפרשים דברי תורה] והרי מצינו דלא חששו חז"ל לתקנת הפושעים יעיין ב"ק (ס"ט א') אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות, וכל מי שעובר בשאט נפש על איזה דבר מצוה ה"ז בכלל ארור אשר לא יקים, יעיין ברמב"ן עה"ת שם, (ובבכורות ל' ב' הבא לקבל דברי חברות חוץ מד"א אין מקבליו אותו כו' אפילו דקדוק אחד מד"ס ופי' חומרא מדרבנן), וגם מצאנו בכזה מפורש ברמ"א יו"ד (סי' של"ד ס"א) בהגה ומנדין למי שהוא חייב נדוי ואפילו יש לחוש שעי"ז יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך, והרי ק"ו הוא מה לענוש העבר כבר, כ"ש שלא להתיר לכתחלה עבור /לעבור/ על איסור דרבנן, וכמ"ש הרדב"ז (סי' קפ"ז) בפירוש, וביו"ד (סי' רל"ט ס"ו) אבל אם נשבע לעבור מל"ת אפילו היא דרבנן לא חלה עליו שבועה, ויעוין בתשובת ר"י אבן מיגאש (סי' קמ"ח) ויעוין במשל"מ הל' מלוה ולוה (פ"ד ה"ב) שהביא דאף לדעת האומרים שחלה השבועה מ"מ לא יעבור על איסור דרבנן אף שעי"ז יקיים השבועה דמן התורה היא וכ"ש הכא שאפשר לקיים המ"ע דאורייתא ולא תעבור על שום איסור דרבנן, אך זדון לבה השיאה לעבור עליו, וגם שיש לחוש שנשים אחרות תדמינה לטבול ביום, אם נתיר לה, ובזה לא שייך לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כמ"ש המ"מ הל' אישות (פ"א ה"ד) בפרט בדור הזה, וגם שאינך נשי יטעו לחשוב שבהיתר יצא הדבר, ובעקדה שער כ' פ' וירא האריך בכזה, וכתב וכבר נתחבטתי ה"פ ע"ז אודות נשים הקדשות שהיה איסורן רופף כו' אלא שכבר יאותו כו' כי אמרו כיון שמצילות הרווקים או הסכלים מחטא איסור א"א החמור או מסכנת הנכריות מוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי איסור סקילה כו' ואני דנתי כו' והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים, וברשות ב"ד חטאת יחיד הוא כו' אמנם חטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדעת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו הנה הוא זמה ועון פלילי וחטאת הקהל כולו כו' ישרפו או יסקלו חטאים האלה בנפשותם משתעקר אות אחת מהתורה בהסכמת הרבים כו' עיי"ש: