תגובה ל: אחריות לקיום מצוות של אחרים שנכתבה ב22:58:21 11.01.2005
ב"ה. יום רביעי כ"ד מנחם אב תשל"ג לפ"ק. לכבוד ידידי וחביבי הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול טובינא דחכימי מרגניתא דלית לה טימי דרופתקא דאורייתא וכו' כמהר"ר אליעזר יהודה ולדינברג שליט"א. ראש בית דין מקודש בעה"ק ירושלים תובב"א.
אחרי עתרת החיים והשלום וכל טוב סלה. הריני מאשר בזה קבלת ספרו החשוב שו"ת ציץ אליעזר חלק י"א ומאד נהנתי מאמרותיו היקרות אמרות ה' אמרות טהורות איישר חיליה לאורייתא. כן ירבה וכן יפרוץ להגדיל תורה ולהאדירה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. בבריאות איתנה ונהורא מעליא לאורך ימים ושנות חיים ושובע שמחות וכל טוב.
א) ואמרתי להעיר על מ"ש הדר"ג בספרו הנ"ל (סימן נה), אודות הענקת תעודת הכשר מהרבנות הראשית לבית מלון אשר מקבל עליו הפיקוח וההשגחה של הרבנות ולשמור על כל דיני הכשרות, ולציית להוראות המשגיח מטעם הרבנות, אך דורש להעלים עין ולתת לו אפשרות לתת מאכל חלבי לאחר ארוחה בשרית לאורחים הדורשים זאת. וכתב כת"ר שבשום פנים אין לרבנות לתת תעודת הכשר למלון כזה, כי יש בדבר הזה משום נתינת יד לפושעים ונתינת גושפנקא רבנית לזלזול בדברי סופרים החמורים יותר מדברי תורה וכו', והביא סמוכים לדבריו מהידוע ממ"ש בעל העקדה בספרו עקדת יצחק (פר' וירא שער כ), שהחטא הקטן שיסכימו עליו הרבים והדת ניתנה בבתי הדין שלא למחות בו, הנה הוא עון פלילי וחטאת הקהל הוא, ולכן מקומות דשכיחי פרוצים בזנות, ורצו בית דין להושיב זונות פנויות כדי שלא יכשלו באשת איש, אין להם על מה שיסמוכו, שכל חטא גדול שנעשה שלא ברשות ב"ד, החוטא עונו ישא האיש ההוא וכל ישראל נקיים, אבל חטא קטן שנעשה ברשות ב"ד, הוא חטאת כל הקהל. וזה היה עון סדום ועון פילגש בגבעה. ומוטב שיכרתו או ישרפו החטאים ההם בנפשותם משתעקר אות אחת מן התורה בהסכמת הרבים. ומי שלא יקבל דבר זה בדעתו אין לו חלק בבינה ולא נחלה בתורת ה'. ומכאן אנו למדים שאין למנהיגי וצדיקי הדור לבוא בטענת צדקות להציל יחידים רבים מעבירות חמורות במזיד תמורת עקירת אות מן התורה. עכת"ד. (ודברי העקדה הנ"ל הביאותים בספרי יביע אומר ח"א (חאו"ח סי' ל. טו). ע"ש). ובאמת שאין לדמות נ"ד לדברי העקדה, כי רב המרחק ביניהם, ולא קרב זה אל זה, כי אילו היה הדבר בידינו להעמיד דגל הדת על תלה, בודאי שהיה עלינו למחות בכל תוקף ולייסר את החטאים בנפשותם, ובפרט את מכשילי הרבים, אבל בדור יתום זה אשר בעוה"ר אין מי שיכול ויודע להוכיח, ומכ"ש למחות, והחופש והדרור והמתירנות שולטים בכל עוז, הרי ידוע לכל שתפוסת כל בתי המלון במדינה מלאה פה לפה במשך חדשים רבים בימות השנה, ורבים אנשים תמימים מיראי ה' הבאים כתיירים לא"י אינם מעלים על דעתם שיש בתי מלון בארצנו הקדושה שאינם כשרים, ונכנסים לשם ואוכלים ושותים כל צרכם בלי שום פקפוק, ואם לא יהיה משגיח ירא שמים בכל מלון ומלון, עם תעודת הכשר, יכניסו בעלי המלון נבלות וטרפות ובשר בחלב ממש וכל מרעין בישין אל בית מלונם, ונמצא שאנו מכשילים רבים מיראי ה' באכילתם לתומם נבלות וטרפות, בין באונס בין ברצון, כי לא תמיד ימצאו מקום בבית מלון שהוא כשר למהדרים, להתארח בו במשך שהותם בארץ. והנה בנידון העקדה רצו בית דין לעשות בקום ועשה לטהר את הפנויות ולעבור על הפסוק לא תהיה קדשה בבנות ישראל, כדי להציל הנואפים מעון אשת איש, וזה בודאי לא יעלה על הדעת לעשות כן, שבזה יוקל האיסור על הפרוצים לזנות, בחושבם שהם עושים ברשות ב"ד, ופירצה קוראת לגנב, ואדרבה מבואר בשו"ת הריב"ש (סי' תכה) שאף שבדורות הראשונים היו הבתולות טובלות בסוף ימי טומאתן, משום טהרות, בדורות האחרונים גזרו חכמי ישראל לבטל הטבילה מהן, כדי שלא יבאו לידי מכשול, וכבר כתב הרמב"ן בפירוש התורה שיש אזהרה לבית דין שלא יניחו לבנות ישראל להפקיר עצמן לישב בעינים על הדרך או בקובה של זונות כדי לזנות לכל הבא אליהן וכו'. ע"ש. (וע' בשו"ת רב פעלים ח"ד (חיו"ד סי' טז), ובס' מור ואהלות פוסק (דף פד סע"א), ובס' גופי הלכות על הל' נדה (סי' קצה, במשנת סופרים עמוד כז). ובס' מטה אפרים (סי' תרו בקצה המטה ס"ק יד). ודו"ק) אבל בנ"ד התעודה של הרבנות הראשית מעידה שהמטבח של המלון כשר תחת פיקוחו של משגיח ירא שמים, ואכן הדבר כן, אלא שיש אנשים רשעים שדוקא רוצים לאכול מאכלי חלב אחר בשר, ונפש רשע אותה רע, עונו ישא האיש ההוא וכל ישראל נקיים, שהרי אין יד הב"ד במעל הזה, וכל חשקם ורצונם הוא רק לספק אוכל כשר באמת לאורחים המתארחים בבתי המלון. והרוצה לסמוך עליהם ולאכול בכשרות עליו נאמר צדיקים ילכו בם, והחטאים בנפשותם שרוצים דוקא לאכול מאכלי חלב אחרי בשר, עליהם נאמר ופושעים יכשלו בם, ועכ"פ אין לזה שום שייכות למתן התעודה של הרבנות המעידה שהאוכל כשר, שכל מטרתם כדי שכל איש ירא ה' יוכל למצוא מנוח במלון הקרוב אליו, ולסמוך על הכשרות שבמלון, שנעשית תחת פיקוח של משגיח יר"ש מטעם הרבנות הראשית, ולהציל רבים מעון. [וגדולה מזו כתב בשו"ת אגרות משה חיו"ד סי' נג].