תגובה ל: הצד השני של הסיפור שנכתבה ב13:59:47 14.12.2004
[בדף זה מובאים כמה קטעים לדוגמה מתוך הפרק. בספר המלא ניתן למצוא עוד מאות סיפורים והסברים בנושא לימוד זכות ].
לעיתים אנו חשים בהיעדר של כלים וכישורים כדי לדון לכף זכות . למעשה, במרבית הפעמים אנו מרגישים שלהתנהגות מסויימת אין כל הצדקה. ... על מנת להיווכח במידת הכישרון והיצירתיות שלנו בהעלאת תירוצים בעבור הזולת, הבה נבדוק כמה טוב אנו עושים זאת ביחס לעצמנו.
הונאה, גרימת נזק, כאב או בושה לזולת הם מעשים "נפשעים" כאשר העבריין הוא אדם אחר... אך אותה התנהגות... הופכת איכשהו לקבילה כאשר היא מבוצעת על ידינו: " שולי יצאה העירה כדי לקחת חלון שנמסר לתיקון. בדרכה חזרה עצרה מונית ונכנסה לתוכה עם השמשה המתוקנת. "כמה שילמת בעבור התיקון?" התעניין הנהג. "שלושים שקלים", השיבה. "שלושים שקלים?" שאל הנהג בתדהמה. "זה שוד! על תיקון חלון, באותו גודל ממש, שילמתי לפני זמן קצר שנים עשר שקלים בלבד. הוא גנב". "אתה בטוח שהחלון היה שווה בגודלו?" שאלה. "אולי זו היתה זכוכית מסוג אחר." "לא. רימו אותך. איזו חוצפה." "תראה," סיכמה שולי, "כל אחד רוצה להתפרנס." "הוא נוכל!". כשהגיעו לביתה, ביקש הנהג שלושים שקלים. "אני תמיד משלמת עשרים ואחד שקלים כשאני מגיעה מאותו איזור בעיר," התמקחה שולי. "גברתי, המחיר הוא שלושים שקלים." בשעה שמסרה לידו את הסכום, חשבה שולי לעצמה - 'אכן, כל אחד רוצה להתפרנס'. " הוא - נוכל. אנחנו? אנחנו בסך הכל מבקשים להתפרנס.
...כשאיכפת לנו ממישהו, לימוד הזכות, או לכל הפחות ההימנעות מחריצת דין, נעשית קלה יותר. לפתע אנו הופכים לאנשים יצירתיים ולבעלי דמיון מפותח. אנו אוזרים כוח שכלי ונפשי שעל קיומו לא שיערנו, על מנת להצדיק את אלו שאנו אוהבים: " הצטרפתי לקבוצת נשים שעמדה ושוחחה. במהלך השיחה הושמעו דברי גנאי על אודות אישה ששמה לא הוזכר. בהתבסס על המידע שהוצג, נצטיירה תמונה קודרת (שנשמעה הגיונית למדי) על אותה אישה. לפתע, החל הסיפור לעלות על פסים מוכרים. ככל שהלכו ונוספו הפרטים, אמרתי לעצמי: אוי, לא! הן משוחחות על בתי! היתה זו בתי, עצמי ובשרי, שהואשמה על ידן בביצוע כל אותם מעשים נוראים! באחת, בשבריר של שניה, היו לי עשרים נימוקים הגונים למעשיה "... זהו הקסם שבאהבה: היא גורמת לנו לכסות על כל הפשעים. טבועה בנו נטיה אינסטינקטיבית לחפות על עצמנו ועל האנשים שאנו אוהבים. האהבה שבנו דוחקת אותנו להגן עליהם, להתייחס בהבנה למשגיהם ולהחליק על פינות חדות... הקושי לדון את ה א ח ר י ם לכף זכות אינו נעוץ בחוסר מיומנות או בחוסר כישרון, אלא בהעדר רצון...
מרתק ומדאיג להבחין ביכולת זו, בה אנו מצדיקים ללא בושה את מעשינו, בד בבד עם הרשעת הזולת: " אתמול ביקרה אותי חברתי האהובה. במהלך שיחתנו, סיפרה לי על בעיה קשה עמה היא מתמודדת ביחס לאחת משכנותיה: "זה פשוט נורא. היא פתחה במריבה כה גדולה על לא דבר. תחילה נהגה בקרירות, אך כעת היא כבר אינה מחליפה עמי מילה. וגרוע מכל - היא סחפה גם את בעלה לתוך העניין. היא סיפרה לו דברים שלא היו ולא נבראו על משפחתנו - והוא קיבל את דבריה! כיצד האמין לה מבלי לטרוח ולשאול אותנו - או לכל הפחות לברר - אם אלו דברי אמת? הוא פשוט האמין לכל מה שהיא אמרה לו". "באמת?" שאלתי. "מניין את יודעת?" -"מה זאת אומרת? בעלי סיפר לי!" ". נצטוינו שלא לעשות "עוול" בשעה שאנו שופטים את זולתנו. אחד הפירושים ל"עוול" הוא - לאסור על האחרים דברים שאנו מתירים לעצמנו . ובתמציתיות: כל תירוץ שאנו משתמשים בו לגבי עצמנו, מחייב אותנו להיות מוכנים להשתמש בו גם ביחס לאחרים - שאם לא כן, זה נחשב לעשיית עוול...
שכחה שלנו זוכה באופן שגרתי ליחס סלחני מצדנו, אך גילוי נטיה כזו אצל אחרים מצטייר אצלנו כביטוי הגבוה ביותר לחוסר רגישות: " ...אתמול שבה שפרה מהמכולת, ומיד כשנכנסה נזכרה כי שכחה לקנות ביצים. היא ביקשה מתמר אחותה, שקראה להנאתה, לרוץ ולקנות ביצים. "ואם את כבר יוצאת - הביאי גם עוגה עבור האורחים שצריכים להגיע". כעבור מחצית השעה שבה תמר כשבאמתחתה מבחר נאה של עוגיות, אך ללא ביצים. "כיצד יכולת לשכוח את הביצים?" קראה שפרה בכעס. ". אני התרשלתי - אבל את, את פשוט חסרת אחריות...
...כך גם לגבי עמידה בזמנים: " אני יודע שגרמתי לך להמתין לי בפינת הרחוב במשך חמש עשרה דקות, אך הייתי רוצה שתבין אותי. עם זאת, כשאני עומד וממתין לך, אני מתקשה להעלות במוחי תירוץ הגון, וכשהנך מגיע לבסוף ומספר לי את סיבת העיכוב, זה נשמע קלוש כל כך "....
... אפשר שתאמרו: 'אם אנשים מתנהגים שלא כהוגן, למי איכפת אם יש להם הסבר לכך!'. זה איכפת, משום שבזמן זה או אחר יהיה מדובר בנו. בשלב זה או אחר, אנו אלו שהופכים לאנשים, שעל הסובבים להתאמץ ולהתמודד עמם...
...אנו מכירים את התחושה הרעה המגיעה לאחר ביצוע פעולה מסויימת, גם אם איננו מתנצלים עליה. אולם אנו מתרעמים על הזולת: " אם אתה חשת את אותן תחושות חרטה, מדוע לא ביטאת אותן מייד? "...
במקום לחיות מתוך מוסר כפול, עלינו לשאוף לחיות מתוך מוסר אחיד - לנו ולזולתנו.