המצוה לשפוט בצדק - " בצדק תשפוט עמיתך " - ניתנה לא רק לשופטים; היא נכתבה בתורה שניתנה לכל עם ישראל.
מכאן ניתן ללמוד, שכל אדם צריך לשפוט בצדק.
כל אחד ואחד מאיתנו הוא שופט - הוא שופט את הזולת וקובע את יחסו והתנהגותו לגביו. שיפוט זה חייב להיעשות בצדק.
כשאנחנו חושבים שמישהו עשה לנו דבר רע - אסור לנו להחליט מייד שהוא אשם, כי ייתכן שפסק-הדין הזה אינו צודק; אנחנו חייבים לדון אותו לכף זכות , כלומר לנסות למצוא הסבר מתקבל על הדעת שיצדיק את המעשה שלו.
פעמים רבות קורה שאנחנו חושדים באנשים אחרים, ואז מגלים שהחשד שלנו היה חפוז מדי. אם נחשוב על המקרים האלה, יהיה לנו יותר קל לדון את הזולת לכף זכות.
המצוה לדון לכף זכות יכולה לעזור לנו למנוע מריבות, או לפחות לצמצם את הסבל שהן גורמות .
במקורות הבאים ניתן למצוא סיפורים על מקרים מסוג זה - מקרים שבהם יש מקום לחשד, אך החשד הוא מופרך: