ההגדרה של איסור כישוף - סיכום הדעות

נכתב ב: 15:48:26 23.12.2005, כתוספת/תגובה ל: מאגיה - קסמים וכשפים מסוגים שונים

בתורה יש כמה פסוקים שאוסרים על שימוש במאגיה, למשל (דברים יח 9-12):

כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. כִּי-תוֹעֲבַת ה', כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה ; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, ה' אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ.
מההכללה " כי תועבת ה' כל עושה אלה " ניתן ללמוד,שיש דברים נוספים שאסור לעשות, מעבר למה שנזכר בפירוש.

ואכן, אנשים רבים בימינו מתנגדים לכל דבר שיש בו מאגיה או מיסטיקה (קריאה בקלפים או בקפה, ריפוי באנרגיות וכו'...), ומסתמכים על דברים אלה. אך, אם באמת יש כאן איסור כללי, יש להגדירו בצורה מדויקת. וכאן יש לשאול: מהי ההגדרה הכללית והמדוייקת לכך? האיסורים המפורטים בפסוק הם רק דוגמאות לעיקרון כללי יותר; מהו עיקרון זה?

הנה כמה שאלות לדוגמה:

מדוע אסור להגיד "אני רואה ענן בצורת מכונית, ולכן כנראה תהיה לי תאונה" אך מותר להגיד "אני רואה ענן גדול ולכן כנראה יהיה גשם"?
מדוע אסור לרפא כאבים בהנפת יד תוך לחישת "אברא קדברא", אך מותר לרפא במכשיר אולטראסאונד?

וכו'...

א. דעת הרמב"ם - דברי שקר וכזב, היגיון וניסיון

בהלכות עבודה-זרה פרק יא, בסוף הפרק שעוסק באיסורי ניחוש וכישוף ( http://mechon-mamre.org/i/1411.htm ), כתב הרמב"ם:

(כ) ודברים האלו - כולן, דברי שקר וכזב הן ; והן שהטעו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות, כדי שיינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל, שהן חכמים מחוכמים, להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה: שנאמר "כי לא נחש ביעקוב, ולא קסם בישראל" (במדבר כג,כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם--אל מעוננים ואל קוסמים, ישמעו; ואתה--לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח,יד).
(כא) כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן , ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן--אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת, ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות--שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח,יג)

כלומר, האיסור העיקרי הוא לעשות מעשים שהם "דברי שקר וכזב", דברים שאין להם קשר למציאות.

ואיך מזהים "ּדברי שקר וכזב"? בפירושו למשנה מציע הרמב"ם שני קריטריונים: היגיון ו ניסיון ; וכפי שניסח את הדברים הרב רצון ערוסי ( http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=39767 ): " ועיין בפיהמ"ש לרמב"ם, כיפורים, ח, ד, בדין מי שנשכו כלב שוטה שאין מאכילין אותו מחר כבד שלו. ור' מתיה בן חרש מתיר. ועל דין זה כתב הרמב"ם, שם: "ואין הלכה כר' מתיה בן חרש... מפני שאינו מועיל אלא בדרך סגולה. וחכמים אומרים, אין עוברין על מצוה, אלא בריפוי בלבד, שהוא דבר שההיגיון והניסיון הפשוט מחייבים אותו. אבל הריפוי בסגולות לא. לפי שעניינם חלוש. לא יחייבהו ההיגיון. ונסיונו רחוק". עכ"ל.
כלומר ההיגיון, בחינה שכלית, והניסיון, הבדיקה האמפירית, וההתחקות עד כמה מדובר בטבע, ובמציאות שכיחה, ולא עניין מקרי, כי זה עניין חלוש . "

וכך ניסח את הדברים הרב יובל שרלו ( http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=54606 ): " אין אנו יודעים להגדיר עד תום את מה הרמב"ם היה מגדיר כדברים אסורים. הגישה המקובלת לשיטת הרמב"ם היא דברים שלא ניתן לתלות אותם בסיבה ומסובב שהקשר בין הסיבה למסובב וודאי בשיטות הרגילות שבני אדם מגיעים לוודאות, כלומר: הבנת התהליך, או ניסיון הפועל תמיד, או החושים וכיוצא בזה.
על כן, קשר בין ענן לתאונה אינו עומד באף אחד מהמבחנים האלה. לעומת זאת, קשר בין ענן לגשם עונה בלפחות אחד מהמבחנים, ואולי אף ביותר.
ריפוי כאב בהנפת יד אינו עומד במבחן זה, ולו הוא יעמוד לפחות במבחן הסיבה והמסובב באופן קבוע כנראה שהוא יהיה מותר אך הוא לא עומד במבחן זה, ואילו אולטראסאונד עומד בלפחות מבחן אחד.
יש להדגיש כי לא מדובר בניסוי מדעי במובן המקובל של המילה, כי אם במובן הקיומי של המילה, ובדרך בה בני אדם עובדים. "

[אמנם, יש להבחין בין ענייני רפואה לעניינים אחרים: בענייני רפואה, גם הרמב"ם מתיר בתנאים מסויימים להשתמש ברפואות לא מדעיות, כי הוא מכיר ביכולת שלהן להשפיע מבחינה פסיכולוגית; ע' בדברי הרב מרדכי זמיר, "תחומין" טו או יט. בכל מקרה, במאמר זה נתמקד באיסורי הכישוף שאינם תלויים ברפואה].

נבדוק כל אחד משני הקריטריונים הללו.

1. היגיון

ה"היגיון" משמעו, שהפעולה מתוארת כתהליך שיש בו סיבה ותוצאה, על-פי חוקי הטבע הידועים לנו. לפי הגדרה זו, ייתכנו אמצעים טבעיים שאינם פועלים (למשל, תרופה לא מוצלחת), אך הם עדיין מותרים בשימוש, כי מי שהמציא אותם טוען שהם מועילים מסיבה טבעית. ייתכנו גם אמצעים על-טבעיים שפועלים (למשל, בתי העבודה-הזרה בימי התלמוד, שחז"ל היו צריכים "להתפתל" כדי להסביר מדוע הם עובדים...), אך הם אסורים בשימוש.

ומה קורה אם יש מחלוקת - חלק חושבים שהדבר הגיוני לחלוטין, וחלק חושבים שלא? ע"פ הרב רצון ערוסי, הדבר מסור, כנראה, להחלטת הסנהדרין, שעליהם מוטל ללמוד את דרכי הכשפים ולהחליט האם הן הגיוניות או לא, כפי שהוא כתב (למעלה) : " מותר ללמוד אותם כדי להורות, שהרי אמרי חכמתם לא תלמד לעשות, אבל אתה למד להבין ולהורות. עיין בפירוש המשניות, רמב"ם, פסחים, ד, י, על ספר הרפואות שחזקיה גנז, ואשר לדעת הרמב"ם אותו ספר רפואות, שאסור מן הדין להשתמש בו, ומחברו לא כתבו לשימוש, אלא לצורך התחקות אחרי הטבעים. והבאים אחרי אותו מחבר, השתמשו באותו ספר לריפוי מעשי ולכן גנזו. ורמב"ם, סנהדרין, ב, א, כתב שחברי הסנהדרין צריכים לדעת דרכי המעוננים והקוסמים והמכשפים והבלי עבודה זרה, הרי שלמדו אותם ענינכם והתחקו אחרי אמיתותם, או אחרי הבליותם ".

לדבריו, ההיגיון הוא הקריטריון הראשוני - דבר שאינו עומד את מבחן ההיגיון, אין צורך ואף אסור לנסות אותו, כפי שהוא כתב בתשובה אחרת (

http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=46104 ): " אני אמרתי שאין להזדקק לבני אדם שטוענים שהם מרפאים, אם תרופותיהם הן סגוליות. יש איסור בתרופותיהן (מאכלות אסורות), או שיש פעולות אסורות בדרכי טיפול (אביזרייהו דעריות).
לא אמרתי שיש צורך לבדוק מגידי עתידות, כדי שנדע אם להזדקק להם, כי באופן כללי התורה הרחיקה מאתנו מנהגי הגויים שנזקקו למגידי עתידות ולמכשפים וכיו"ב. ואנחנו כעם נבחר, נדרשנו להיות תמימי דרך עם ה'. ולהיעזר בנבראי אמת, לכשה' יחדש הנבואה, במהרה בימינו.
ולכן אל תקרב אל פתח ביתה. וד"ל " .

או לם, בהגדרה המסתמכת על ההיגיון יש מספר בעיות:

כל אדם שממציא אמצעי מאגי חדש, יכול להתאים את התיאור שלו לשפה המקובלת באותה תקופה, כך שהדבר ייראה לנו הגיוני. למשל, בימי הרמב"ם, האסטרולוגים טענו שהכוכבים שולטים בחיינו כי יש להם שכל ורצון חופשי; בימינו, האסטרולוגים טוענים שהכוכבים שולטים בחיינו ע"י כוח הכובד (כמו הגאות והשפל שנגרמים ע"י כוח הכובד של הירח). לכן, לפי הגדרה ג, האסטרולוגיה בימינו היא אמצעי "טבעי" ומותר להשתמש בו, רק בגלל ששינינו את המילים שמתארות את אופן הפעולה שלה... זה כמובן לא הגיוני, ולכן נראה שיש בעיה בהגדרה.
בנוסף לכך, לאור ההתקדמות המדעית המהירה של ימינו, קשה לייחס להיגיון שלנו ערך רב בהבנת המציאות; בכל יום מתגלות תגליות מדעיות חדשות שנראות לאדם הסביר בלתי-הגיוניות בעליל; אילו היינו מסתמכים רק על ההיגיון, המדע לא היה מתקדם. הסיבה היחידה שהמדענים מאמינים בתופעות אלו היא שיש להן הוכחה ניסויית, וזה מביא אותנו לקריטריון הבא -

2. ניסיון

בימינו יש תהליכים מקובלים, מורכבים למדי, לבחינה ניסויית של טענות מדעיות. תהליכים אלה לא היו מוכרים בזמן התורה, והתורה כמובן לא מחייבת אותנו להשתמש בהם; אך גם בעבר היו תהליכים מסויימים לבדיקה ניסויית של טענות; למשל, הרמב"ם כותב, שאם קמיע ריפא 3 בני אדם - מותר ללבוש אותו בשבת, זה לא נחשב ל"‏טלטול"; ריפוי של 3 אנשים מהווה הוכחה, אמנם במובהקות נמוכה מאד ומתחת לסטנדרטים המדעיים המקובלים, לכך שהקמיע מרפא; ולכן, מי שרוצה, רשאי לסמוך על הוכחה זו, זה אינו נחשב לכישוף. בימינו כמובן ראוי להחמיר ולסמוך רק על הוכחות מדעיות מדוייקות יותר, אך זו אינה חובה.

אולם, גם בהגדרה המסתמכת על הניסיון יש מספר בעיות:

בכל יום נוצרים אמצעים מאגיים חדשים, העובדה שהפרכנו אחד מהם, עדיין לא מוכיחה - מבחינה מדעית - שגם האחרים שגויים. יותר מזה: גם אם הוכחנו, למשל, שאדם מסויים שקורא בקפה טועה - זה לא מוכיח שום דבר לגבי השיטה בכללה, כי ייתכן שאותו אדם הוא רמאי או חסר-כישרון (גם במדעים מכובדים כגון רפואה יש אנשים כאלה; העובדה שהם לא מצליחים לרפא לא מוכיחה שמדע הרפואה בכללו שגוי). לכן, התהליך של הפרכת אמצעים מאגיים עלול להיות מאד ארוך ומסובך, כמעט אינסופי. לא ייתכן שהתורה תצווה עלינו לעשות בדיקות אינסופיות רק כדי להגדיר את האיסור.
הרמב"ם לא הזכיר, בכל הפרק שבו הוא מדבר על ענייני כשפים, שום ניסוי מדעי (אפילו לפי המדע של ימיו) שנעשה כדי להוכיח שהדברים האסורים הם דברי-הבל. אם הרמב"ם היה חושב, שההגדרה של "דברים אלה" תלויה בניסוי מדעי, הוא היה צריך לתעד לפחות ניסוי אחד, למשל בקשר לאיסור קסם ("יש מן הקוסמים שהוא ממשמש בחול או באבנים, ויש מהן מי שגוהר לארץ וצועק, ויש מי שמסתכל במראה של ברזל או עששית ומדמין ואומרין. ויש מי שאוחז מקל בידו ונשען עליו, ומכה בו עד שתיפנה מחשבתו ומדבר") היה עליו לתעד ניסוי שהוכיח שמי שמסתכל במראה של ברזל וכד' אינו מצליח לחזות את העתיד. מכיוון שהרמב"ם לא תיעד שום ניסוי מסוג זה, ניתן להסיק שההגדרה אינה תלויה בניסויים מדעיים, אלא יש הגדרה אחרת - פשוטה יותר.
לכל אמצעי מאגי חדש שמומצא, יש קהל של תומכים, שטוענים שהאמצעי הזה "עובד", ורבים מהם אף מאמינים בכך בכל ליבם. האם לאותם אנשים מותר להשתמש באמצעים אלה? לא סביר.
גם בתלמוד יש סיפורים על אנשים שהלכו לבתי עבודה-זרה והתרפאו, ובכל-זאת לא הסיקו מכאן שמותר ללכת לשם. מכאן, ש"קריטריון התועלת" אינו מספק.

ואיך אפשר לעשות ניסויים, אם הפעולות שאותן מנסים לבצע עלולות להיות כשפים? הרב שרלו (בקישור למעלה) כתב: " אין זה נכון שאסור לנסות. מדברי הגמרא כי "לעשותם" אסור כך להורותם מותר, נראה שמותר לבחון דבר במבחן ".

אמנם, כששאלתי שאלה ספציפית, האם מותר לנסות אישה שטוענת שהיא מגדת-עתידות כדי להוכיח לאחרים שאין בה ממש, כתב הרב שרלו שהדבר אסור (http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=64043 ): " חס ושלום. בשאלה זו נשאלתי על עמדת הרמב"ם. ברם, ראו את השורה האחרונה של התשובה. עמדת הרמב"ן, וכך יש לפסוק להלכה, היא שאין קשר כלל בין התועלת לבין האיסור. ללא שום קשר לשאלה אם זה פועל או לא - אסור ללכת, בשל העובדה שהקב"ה ציווה עלינו "תמים תהיה עם ד' אלוקיך", והדבר אסור לעשות ".

כלומר, על-פי הרמב"ם באמת מותר לנסות, אך בימינו יש לפסוק ע"פ הרמב"ן, וזה מביא אותנו לפרק הבא -

ב. דעת הרמב"ן - שינוי טבעו של עולם, אמונה ורוח

בפירושו לאיסור הכישוף בדברים יח, כתב הרמב"ן: ( http://www.tora.us.fm/mfrjim/rmbn/MefarsheyTanach005-18.htm ) :
" ועתה דע והבן בעניני הכשפים, כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד, גזירת עליונים אשר שם להם. אבל היה מנפלאותיו העצומות, ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות, וכחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים (בפניו) [בפנים] אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו, כענין שאמרו תמורת ענג נגע. ועשה כן, להיות הוא יתברך שמו מהשנא עדניא וזמניא, קורא למי הים לעשות בהם כרצונו, והופך לבקר צלמות, מבלי שינוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן: ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסי"א, כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מול פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר, ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך, יהיה המבט עליה לרעה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע. והנה גם זה הנהגת הלבנה בכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך, אשר שם בהם מאז, וזה היפך. וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם (חולין ז ב) שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי איסור הכלאים, כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה, כאשר פירשתי כבר (ויקרא יט יט): "

בהמשך הוא גם דוחה בפירוש את דעת הרמב"ם שאמר שהכשפים נאסרו כי אין בהם ממש; ע"פ הרמב"ן, הכשפים נאסרו כי הם " שינוי טבעו של עולם ", " היפך הכחות הפשוטים ", והתורה רצתה " שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו ".

אך לא ברור לי איך הרמב"ן מבחין בין "טבעו של עולם" לבין "שינוי טבעו של עולם", והרי אם הכשפים פועלים (כפי שטוענים המכשפים, שהרמב"ן לא חולק עליהם), אז הכשפים הם חלק מ"טבעו של עולם"!

מה ההבדל בין כישוף לבין טכנולוגיה מודרנית כמו צילומי רנטגן, שידורי רדיו תחזית מטאורולוגית וכו`? אם זה עובד - אז זה עובד ע"פ חוקי הטבע!
הרב שרלו ( http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=64377 ) חזר להגדרה המדעית: " קשה מאוד להכריע ולשים קו גבול חד בין כשפים לבין טכנולוגיה. ברם, נראה כי בפרקטיקה השאלה פחות מסובכת. כל מה שניתן להחיל עליו את המושג מדע בהגדרתו המקובלת – דבר שניתן לחזור עליו באותם תנאים פעמים רבות, תיאורייה שגם יש להפריך אותה וכדו' – מותר לעשות אותו ברמה העקרונית ולא לאסור אותו מדיני כשפים (אם כי יש לבחון את עמדת הרמב"ן ביחס לשאלה האם מצוות כלאיים מורחבת גם לתחומים מדעיים שונים). כל מה שהוא פועל על ידי כוחות, כאשר הקשר הרציונלי בין סיבה ומסובב אינו יכול לעמוד בקריטריונים של המושג "מדע" – אסור מדיני כשפים ".

אולם, הגדרה זו היא למעשה דעת הרמב"ם, ויש בה אותן בעיות שנזכרו בפרק הקודם; דעת הרמב"ן היא כנראה שונה: הוא הרי אומר בפירוש שהדבר עובד ואף "מנוסה", כלומר עומד בבחינה אמפירית (אולי לא בתנאי מעבדה כמקובל היום, אבל באותו עיקרון); וכן הוא מוסיף (בהמשך) "ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים". כלומר, מבחינתו הכשפים הם מציאות ברורה ומוכחת בניסיון ובחושים, בדיוק כמו המדע בשבילנו, ובכל-זאת אסור לעשותם, משום שיש בהם פניה אל כוחות רוחניים מסויימים בניגוד לטבע.

כדי לדעת האם המעשה כרוך בפניה אל כוחות רוחניים, ניתן להשתמש בכמה קריטריונים:

3. אמונה, אישיות

ע"פ הרב יהודה שביב ("תחומין" טו או יט), עיקר הבעיה בכשפים היא, שהם מסיטים את כוח האמונה שבאדם, מאמונה בבורא לאמונה באנשים או כוחות נבראים. לפי זה, קריטריון פשוט לזיהוי כישוף הוא - מעשה שהצלחתו תלויה באמונה. אם מישהו אומר "זה יעבוד רק אם תאמין" - יש לחשוד שהמדובר בכישוף. ייתכן שהוא צודק, וייתכן שזה באמת עובד עבור מי שמאמין, ולמרות זאת הדבר אסור, כי יש לשמור את כוח האמונה לשם ה' בלבד.

דברים דומים לכך כתב אחד המגיבים (ֻבקישור למעלה): "העובדה שמדובר בכוחות מיסטיים המצריכים הכנה נפשית-רוחנית לשם העיסוק הזה ולא רק הכנה שכלית; אישיותו של המכשף הינה כנראה קריטית לכישוף, כך גם יכולתו לדבק את נפשו ורוחו בכוחות רוחניים, ולא כל אדם חכם יכול לעסוק בכך...".
לפי זה, אם מאמיני ה"שיטה" מציעים לכל אדם ללמוד אותה, וטוענים שכל מי שילמד יוכל ליישם את השיטה ללא תלות באמונה או בכישרון רוחני מולד כלשהו, לכאורה אין בכך כל איסור (ייתכן זה טיפשי ולא עובד, אבל זה לא אסור).

4. בחירה

הרב יובל שרלו כתב ( http://www.moreshet.co.il/shut/shut2.asp?id=14366 ), בעניין קריאה בכף היד: " אם שיטה זו מניחה כי גורלו של אדם נקבע מראש לאור קווי ידו וכדו', או אפילו שקווי ידו מעידים על מסלול ללא יכולת שינוי על ידי בחירה - הדבר אסור. אם יש הוכחה מדעית בדבר הקשר בין תכונות האדם לבין קווי ידו, ומתייעצים על התכונות הבסיסיות של האדם הבאים לידי ביטוי בקווי ידו, אין הבדל בין זה לבין כל טיפול פסיכולוגי, ואז הדבר מותר ".

מכאן ניתן, אולי, לנסח הגדרה כללית לכשפים שאסור לעשות - אמצעים השוללים את יכולת הבחירה החופשית של האדם, כלומר - שטוענים שדבריהם יתקיימו בהכרח, ולאדם אין אפשרות לשנותם.
לפי זה, רופא שאומר לחולה "יש לך 6 חודשים לחיות, ושום דבר שתעשה לא יעזור" - נכלל ב"דברים אלו", ואסור לפנות אליו; ומצד שני, אם מגדת-עתידות אומרת לאדם "אני רואה בכדור-הבדולח שלי שאתה עומד למות עוד 6 חודשים, אבל אם תתפלל, יש סיכוי שה' יבטל את הגזירה" - זה מותר.

אני חשבתי שזו תשובה הגיונית, אך הרב שרלו עצמו אינו חושב כך. בתשובה זו: http://www.moreshet.co.il/web/shut/shut2.asp?id=51427 הוא כתב: " אין הנידון דומה לראיה: הרופא מתאר את המציאות, אך אינו קובע לאדם מהי הבחירה החופשית שהוא רשאי לבחור במציאות הנתונה, אף אם היא מרה. לעומת זאת, ה"נחש" מורה לאדם כי זהו הדבר שהוא חייב לעשות מכוחות "עליונים" המלמדים אותו כי זה הדבר הנכון, ובכך האדם מעניק את בחירתו החופשית לכוחות זרים – והדבר אסור.
מגדת עתידות אינה אסורה משום איסור "נחש", ואין לכך קשר. היא אסורה מפני איסורים הדומים לכשפים, בעל אוב וידעוני. לדעת ראב"ע התורה אסרה את הדבר כי פשוט זה שקר, ואסור ללכת אחר השקר. לדעת הרמב"ן הדבר נאסר בשל העובדה שהתורה ציוותה עלינו לפעול במסגרת הכוחות הפועלים בעולם, ואסור לנו לטשטש את ההבדל בין בורא לנברא "

ג. סיכום (זמני)

הבאנו מספר הגדרות שונות לכשפים, המתחלקות ל- 4 סוגים: היגיון, ניסיון, אמונה, בחירה.

בכל הגדרה יש בעיות, אף הגדרה אינה מתאימה בדיוק לתפיסה האינטואיטיבית שלנו למושג הכישוף. כך כתב גם הרב עזרא שיינברג כשהפניתי את השאלה בשו"ת מוריה: " כוחות מאגים נסתרים ושאר אנרגיות כאלה ואחרות אינם יכולים לקבל הגדרה אחת חד משמעית וזאת מהסיבה הפשוטה שלכל אחד הדברים מתפרשים בצורה שונה. וכאמור הגדרה אחת לא תכלול את כל הכוחות ".

ואולי התשובה האמיתית לשאלה טמונה בפסוקים הבאים (דברים יח 13-15): " תָּמִים תִּהְיֶה, עִם ה' אֱלֹהֶיךָ. כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן ". לפי פסוקים אלה, הבעיה העיקרית בכל אותם עיסוקים מאגיים היא, שהם מרחיקים את האדם מה' ומנביאו, ופוגעים בשלמות הקשר שבין האדם לבין ה' (ע' תמים תהיה - מצוה או הבטחה ). אילו היה לנו נביא, היה לנו מאד ברור מה צריך לעשות - לשמוע רק בקול הנביא, ולא בקול אף אדם אחר שטוען שיש לו אפשרות לחזות עתידות / לשנות את המציאות; בימינו, כשאין נביא, צריך כל אחד להשתדל לשמוע את דבר ה' בדרך שלו, וכל מי שמכוון את ליבו לעשות את רצון ה', ולדבוק בו בלבד, הרי זה משובח.