עצל = חסר רצון לעבוד ולהשקיע לטובת עצמו

קוד: עצל= בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

עָצֵל בלשון המקרא, כמו בלשון ימינו, הוא אדם שאינו אוהב לעבוד, גם כאשר הדבר פוגע ברווחתו האישית. בספר משלי ישנם פסוקים רבים על העצל, וניתן לפרשם בכמה דרכים:

1. בחינה עצמית - האם אני עצל?

חלק מההתנהגויות הללו אופייני גם לאנשים דיכאוניים (ומעניין שהשורש עצל דומה מאד לשורש עצב):

אולם יש הבדל: לאנשים דיכאוניים אין תאוה לחיים - אין להם חשק לכלום; לעומת זאת, לעצלים יש תאוה, משלי כא26: "כל היום התאוה תאוה" (פירוט), אלא שהם לא מוכנים להתאמץ כדי לממש אותה.

אם הגענו למסקנה שאנחנו עצלים, יש תרופה - לצאת לטבע:

משלי ו6: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם; אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל , תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ" (פירוט).

2. לימוד זכות על מובטלים

אחת הטענות נגד מובטלים היא, שאינם עוזרים לעצמם כי הם עצלים. מהפסוקים בספר משלי ניתן להסיק, שלא כל אדם שאינו עובד הוא עצל:

לעיון נוסף:

פירושים נוספים

ע"פ הרמב"ם, העצל בספר משלי הוא המתעצל ללמוד; בפרט, הכוונה לאדם שרוצה לדעת את סודות האלהות, אך מתעצל ללמוד את ההקדמות הדרושות לכך - מדעי הטבע ומתמטיקה:

"כי יש לאדם בטבעו חשק לחקירת התכליות, אלא שעל הרוב, הוא נלאה או דוחה את המצעים... וירצה לשכך את תשוקתו זו, והשגת ידיעת כל אלה, במילה אחת או בשתי מילים שתאמרם לו; אבל אם תחייבהו להתבטל מעסקיו שבוע ימים, כדי שיבין את כל זה, לא ייאות לכך, אלא יסתפק בדמיונות כוזבים, שנפשו נינוחת בהם...

כי אין במציאות כי אם ה' יתעלה וברואיו... ואין שם דרך להשיגו אלא על-ידי מעשיו, והם המורים על מציאותו, ועל מה שצריך לסבור בו, כלומר מה לחייב בו ומה לשלול ממנו, ולכן חובה בהחלט להתבונן בכל המציאות כפי שהיא, כדי שניקח מכל דבר ודבר הקדמות אמיתיות נכונות, שיועילו לנו במחקרינו האלהיים. יש הקדמות הנלקחות מטבע המספרים, ומסגולות התבניות ההנדסיות... ענייני התכונה הגלגלית, ומדעי הטבע...

וכבר הרבה שלמה במשלי בתיאור מצב העצלנים וקוצר ידם, וכל זה משל לעצלה מדרישת המדעים...

ורוב החכמים, כלומר המפורסמים בחכמה, נגועים במחלה זו, כלומר דרישת התכליות והדיון בהם בלי עיון במצעיהם. ומהם, מי שהביאתו הסכלות או בקשת השררה לזלזל באותן המצעים אשר אין ביכולתו להשיגן, או שמתעצל ללמדן, וידמה להראות שהם מזיקים או בלתי מועילים..." (מורה נבוכים א לד).

פסוקים נוספים

  • שופטים יח9: "וַיֹּאמְרוּ קוּמָה וְנַעֲלֶה עֲלֵיהֶם כִּי רָאִינוּ אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה טוֹבָה מְאֹד וְאַתֶּם מַחְשִׁים אַל תֵּעָצְלוּ לָלֶכֶת לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ"
  • משלי לא27: "צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ, וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל"

תגובות