ללמוד מקצוע בתקופה של אבטלה

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כ    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30 
כ4 מֵחֹרֶף עָצֵל לֹא יַחֲרֹשׁ, ישאל[וְשָׁאַל] בַּקָּצִיר, וָאָיִן.

 סגולות

מפני שבחורף לא רואים תבואה בשדה, העצל לא חורש כי אינו מקבל תמורה מיידית;   אולם בעונת הקציר, העצל יראה שלאחרים יש תבואה בשדותיהם וישאל ויחפש תבואה בשדהו, ויגלה שאין.

 מצודות

מסיבת צנת החורף, לא יחרוש העצל את שדהו;   ובעת הקציר שואל תבואה ואיננה, כי לא צמחה שדהו הואיל ולא חרשה.


 עצות

1. כשיש מיתון והאבטלה גדלה, הרבה אנשים מתייאשים ואומרים "מה הטעם ללמוד מקצוע? - ממילא אין עבודה בחוץ...". הפסוק שלנו מתייחס לטענה זו.

בחברה החקלאית בימי התנ"ך, החורף היה עונה של מחסור (אין יבול), והקציר היה עונה של שפע (קוצרים את היבול שצמח). אדם עצל היו רואה שאין יבול, ואומר "מה הטעם להתאמץ ולחרוש, ממילא אין יבול...", ואז, כשהיה מגיע הקציר, לא היה לו מה לקצור.

גם בימינו יש תקופות של מחסור ותקופות של שפע, באופן מחזורי, אם-כי זמן המחזור הוא בדרך-כלל ארוך יותר משנה אחת. מי שמתעצל ואינו טורח ללמוד מקצוע בתקופה של מחסור - לא יהיה לו מקצוע כשתגיע תקופת השפע.

2. כמה מפרשים פירשו את הפסוק גם כמשל ללימודים בגיל הנעורים, הנקראים "חורף", איוב כט4: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי" (פירוט): "והוא משל על האיש המתעצל לאסוף חכמה בימי נעוריו, שאז הזמן לחרוש חלקת הנפש... ולזרוע בה זרע החכמה והדעת... ואחר-כך, בימי זקנותו... לא ימצא פרי" (מלבי"ם, וכן רמ"ד ואלי).

ייתכן שזה המקור לפועל "חרש" שמשמעו בלשון ימינו גם "למד היטב". אפשר לדרוש, שהפסוק רומז לתלמיד שאינו "חורש" ולומד בזמן החורף, וכשמגיעה תקופת הבחינות, שהיא בערך בעונת הקציר - בתחילת הקיץ, הבוחן שואל אותו שאלות ואין לו תשובות...

 הקבלות

עוד על תקופות של שפע ומחסור, בפירוש על משלי י5: "אֹגֵר בַּקַּיִץ בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר בֵּן מֵבִישׁ" (פירוט).

מסקנה מהפסוק שלנו היא, שכאשר לאדם אין אוכל כתוצאה מעצלנות, הוא לא צריך לראות בכך עונש על חטאים רוחניים כלשהם; ראו משלי יט3: "אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ, וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ" (פירוט).

 דקויות

1. כשיש מיתון והאבטלה גדלה, הרבה אנשים מתייאשים ואומרים "מה הטעם ללמוד מקצוע? - ממילא אין עבודה בחוץ...". הפסוק שלנו מתייחס לטענה זו.

בחברה החקלאית בימי התנ"ך, החורף היה עונה של מחסור (אין יבול), והקציר היה עונה של שפע (קוצרים את היבול שצמח). אדם עצל היו רואה שאין יבול, ואומר "מה הטעם להתאמץ ולחרוש, ממילא אין יבול...", ואז, כשהיה מגיע הקציר, לא היה לו מה לקצור.

גם בימינו יש תקופות של מחסור ותקופות של שפע, באופן מחזורי, אם-כי זמן המחזור הוא בדרך-כלל ארוך יותר משנה אחת. מי שמתעצל ואינו טורח ללמוד מקצוע בתקופה של מחסור - לא יהיה לו מקצוע כשתגיע תקופת השפע.

2. כמה מפרשים פירשו את הפסוק גם כמשל ללימודים בגיל הנעורים, הנקראים "חורף", איוב כט4: "כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי בִּימֵי חָרְפִּי" (פירוט): "והוא משל על האיש המתעצל לאסוף חכמה בימי נעוריו, שאז הזמן לחרוש חלקת הנפש... ולזרוע בה זרע החכמה והדעת... ואחר-כך, בימי זקנותו... לא ימצא פרי" (מלבי"ם, וכן רמ"ד ואלי).

ייתכן שזה המקור לפועל "חרש" שמשמעו בלשון ימינו גם "למד היטב". אפשר לדרוש, שהפסוק רומז לתלמיד שאינו "חורש" ולומד בזמן החורף, וכשמגיעה תקופת הבחינות, שהיא בערך בעונת הקציר - בתחילת הקיץ, הבוחן שואל אותו שאלות ואין לו תשובות...

מֵחֹרֶף

במילה מֵחֹרֶף, האות מ מציינת סיבה - העצל לא יוצא לחרוש מפני החורף:

1. לפי רוב המפרשים, הכוונה "מסיבת צינת החורף" (מצודת דוד, וכן רש"י, רבי יונה, מלבי"ם).

2. ולענ"ד הכוונה, שבזמן החורף לא רואים תבואה, והעצל אינו רוצה להשקיע אם אינו מקבל תמורה מיידית.

3. ייתכן גם שהאות מ מציינת את תחילתו של הזמן - מתחילת החורף העצל אינו חורש, ואינו מכין לו תבואה לעונת הקיץ.

 פרק כ    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות