היזהר מאנשים שמפתים אותך לגלות סודות

מאת: אראל

→כ 18— משלי כ 19 — כ 20←

משלי כ19 : "גּוֹלֶה סּוֹד הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב."

מצודות

לא תתערב להתחבר עם מי שטבעו לגלות הסוד ולא יוכל לעמוד על עצמו להסתיר דבר מה;   ולא עם מי שהולך רכיל בכוונה מיוחדת;    ולא עם מי שדברי שפתיו המה פתיות (שטות) אשר בעבור הסכלות יגלה הסוד לתומו.

סגולות

המגלה סוד הוא חוטא כמו הולך רכיל;   ולכן, אל תתערב (תתחבר) עם אדם אשר פותה (פותח) את שפתיו, מדבר הרבה ומפתה אותך לגלות סודות.


עצות

מה צריך לעשות אדם שעונה לטלפון בביתו, כאשר אחד מבני המשפחה אומר "אם זה בשבילי - תגיד שאני לא בבית"?

התורה מצווה עלינו להתרחק מדברי שקר, שמות כג7: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק", ולכן לכאורה נראה שחייבים להגיד את האמת - אם המטלפן שואל איפה נמצא מישהו, צריך לענות לו שהוא בבית.

אך מצד שני, כתוב בתורה, ויקרא יט16: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בעמך", ובספר משלי נאמר, משלי כ19: "גּוֹלֶה סּוֹד - הוֹלֵךְ רָכִיל, וּלְפֹתֶה שְׂפָתָיו לֹא תִתְעָרָב", כלומר: מי שמגלה סוד נחשב לחוטא בחטא של הולך רכיל!

מותר לאדם לשמור סודות שאינם גורמים נזק לאחרים. זכותו של האדם לשמור בסוד את מקום הימצאו - הוא לא חייב לספר לכל חבריו איפה הוא נמצא, ואם הוא מחליט להסתיר זאת, אסור לאף אחד לגלות את הסוד.

הפתרון נמצא בפסוק שלישי, דומה לפסוקנו, משלי יא13: "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד, וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר"; גם משם ניתן ללמוד שיש איסור בגילוי סודות, ושם גם נאמר מה צריך לעשות מי שאינו רוצה לחטוא באיסור זה אלא להיות נאמן רוח - להיות מכסה דבר, כלומר להסתיר את הדברים שהוא יודע.

האם זה אומר שמותר לשקר? לדעתי לא: עדיין יש לשמור על המצווה מדבר שקר תרחק. לא נאמר "ונאמן רוח מדבר שקרים" אלא ונאמן רוח מכסה דבר - נאמן רוח מסתיר את סודותיו של רעהו, בלי לשקר. לדעתי הדרך הנכונה לעשות זאת היא להגיד רק "אסור לי לספר".

בימינו אנשים כבר מבינים, שיש דברים שלאנשים שומרי-מצוות אסור לעשות: אסור לאכול בלי הכשר, אסור ללחוץ יד לבני/בנות המין השני, אסור לשמוע דברי גנאי על אנשים אחרים (לשון הרע), וכו'. במשך הזמן אנשים יבינו, שגם גילוי סודות נכלל ברשימה זו.

הקבלות

גולה סוד הולך רכיל

1. במשלי יא13 ישנו פסוק שבו הצלע הראשונה מופיעה בסדר הפוך - אצלנו גולה סוד הולך רכיל, ושם הולך רכיל מגלה סוד. כאן פירשנו שהפסוק אוסר לגלות סודות של אחרים, ושם פירשנו שהפסוק מלמד את מי לא כדאי לשתף בסודות של עצמך (פירוט).

2. אך מכיוון שזהו משפט שֵמָנִי, ניתן גם לפרש להיפך - ניתן לפרש שפסוקנו בא ללמד איך לבחור שותפי סוד (ראו מצודות), והפסוק בפרק יא בא ללמד על האיסור לגלות סודות.

3. שם מגלה וכאן גולה - על-פי הפשט אין הבדל ביניהם, אבל "אולי הטעם ללמד עניין אחר... גולה דווקא, מלשון גלות, כי השראתו של הייחוד הקדוש גולָה ומסתלקת מעליו כאשר יגלה את סודו" (רמ"ד ואלי).

סוד הוא משל לשכינת ה', משלי ג32: "כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז, וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ" (פירוט);   כשבני ישראל הולכים רכיל, הם גורמים לכך שהסוד - השכינה - גולה מהם.

זה המצב שתיאר הנביא ירמיהו, ירמיהו ט3: "אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל כָּל אָח אַל תִּבְטָחוּ! כִּי כָל אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ!";   ובעקבות כך, ה' החליט לצאת לגלות, ירמיהו ט1: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם, כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת בֹּגְדִים"; גולה סוד בגלל הולך רכיל.

ולפותה שפתיו לא תתערב

1. אם החצי הראשון של הפסוק בא ללמד על האיסור לגלות סודות, אז החצי השני, ולפותה שפתיו לא תתערב, הוא סייג לאיסור זה - אל תהיה בחברתו של אדם שמפתה אותך בדברי שפתיו לגלות סודות של אחרים: "המדבר חלקות לפתותך ולהסיתך" (רש"י), "ויש בני אדם.. שמפתים את האדם לגלות את סודו" (רמ"ד וואלי). "ומדוע אמר פותה ולא אמר מפתה? - אולי כדי לזווג את צורת פועל זה אל צורת שני הפעלים שקדמו לו: פותה שפתיו כמו גולה סוד וכמו הולך רכיל" (אברהם אהוביה, "ככל הכתוב", עמ' 253).

2. אך אם החצי הראשון של הפסוק בא ללמד איך לבחור שותפי סוד, המשפט ולפותה שפתיו לא תתערב יתפרש אחרת. פותה = אדם שמשתכנע ומתפתה בקלות; מכאן: פותה שפתיו = אדם שמתפתה בקלות לפתוח את שפתיו ולדבר. ניתן להעמיד את האדם במבחן, ולגלות האם קל לשכנע אותו לדבר - האם הוא פותח בשיחה עם כל אדם שאינו מכיר, האם הוא מספר דברים אישיים לכל אדם זר שפותח איתו בשיחה, וכו'; במקרה זה, קיים חשש שגם האויב יצליח לשכנע אותו למסור את סודותיו, ולכן יש להיזהר ולא לערב אותו בסודות: "ולפותה - שיפתוהו אחרים - לא תתערב, שיגלה סודך" (אבן עזרא, ודומה לזה מלבי"ם).

3. ויש שפירשו פותה = מרחיב, כמו בברכת נוח ליפת בנו, בראשית ט27: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת..." (רלב"ג ועוד). לפי זה, פותה שפתיו = מרחיב שפתיו, מפטפט הרבה. פירוש זה מציע מבחן שונה במקצת לשותפי סוד - מדידת מספר המילים לדקה...

4. ויש ששילבו בין הפירושים, ופירשו פותה שפתיו = אדם שמפתה אותך בדברי שפתיו לגלות את סודותיך שלך: "ההולך רכיל מבקש לגלות את העצה שלך ושל רעך, ולתכלית זאת הוא מפתה אותך בשפתיו" (אברהם אהוביה, שם). פירוש זה מתאים לדבריו של יואב, שהאשים את אבנר בריגול, שמואל ב ג25: "יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר, בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא, וְלָדַעַת אֵת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מבואך[מוֹבָאֶךָ], וְלָדַעַת אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה". לפי זה, מטרת הפסוק היא לעורר את האדם להיזהר כאשר הוא מדבר עם אדם שעלול להיות מרגל; במילים אחרות - לשמור על כללי בטחון שדה.    גם הפסוק הקודם (פסוק 18) מדבר על מלחמה, ואפשר להסיק מכאן שהפסוק שלנו מדבר על סודות בזמן מלחמה. ראו גם במשלי טו22: "הָפֵר מַחֲשָׁבוֹת בְּאֵין סוֹד, וּבְרֹב יוֹעֲצִים תָּקוּם" (פירוט).

לעיון נוסף

המאמר המקורי


→כ 18— משלי כ 19 — כ 20←

תגובות