נבחר שם מעושר רב, מכסף ומזהב חן טוב

קוד: ביאור:משלי כב1 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   סיכום 
כב1 נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב, מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב.

 סגולות

עדיף לך לבחור במעשים שיביאו לך שם טוב (פרסום, מוניטין), ממעשים שיביאו לך עושר רב;   טוב יותר למצוא חן בעיני חבריך מלאסוף כסף וזהב.

 מצודות

שם טוב נבחר מעושר רב, וחן טוב נבחר מכסף וזהב -


 עצות

הפסוק מלמד שמעמד חברתי חשוב יותר ממעמד כלכלי:

מעמד חברתי, המתבטא בשם (פירסום ומוניטין) ובחן (מציאת חן בעיני הזולת), עדיף וחשוב יותר ממצב כלכלי המתבטא בעושר רב, כסף וזהב.

המסר המעשי שבפסוק מכוון לכמה נמענים:

1. לאדם עצמו: עדיף שהאדם ישקיע במעשים המקנים לו שם טוב בעולם, ועוזרים לו למצוא חן בעיני קרוביו וחבריו, מאשר בצבירת רכוש: "בוא וראה כמה הוא שקול שם טוב בעולם, שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב, לא קנה כלום" (מדרש משלי כב). בפרט, עדיף להשקיע במעשי חסד: "והטעם, משלא קנה שם טוב, מסתמא לא עשה צדקה וחסד בממונו, אם כן מה הועיל לו כל קנייניו? רק יצטרך לתת עליהם דין וחשבון על שלא עשה בו רצון המפקיד, כי באמת הממון הרב שיש ביד האדם יותר מכדי סיפוקו הוא רק פיקדון אצלו מאדון העולם, שעשהו אפוטרופוס על זה לרחם על האומללים ולגמול חסד עם הצריכים לזה..." (אהבת חסד ב יג).

2. לאנשים שמסביבו: יש להיזהר מפגיעה בשמו הטוב של האדם, יותר ממה שנזהרים מפגיעה ברכושו; וכשרוצים לתת מתנה למישהו שאוהבים, עדיף לתת לו "מתנה" שתגדיל את חינו בעיני הבריות מאשר לתת לו רכוש.

3. למערכת המשפט: מערכת המשפט צריכה להתייחס לפגיעה בשמו הטוב של האדם בחומרה רבה יותר מאשר לפגיעה ברכושו; החוק הישראלי אכן מכיר, עקרונית, בנושא זה.

4. לעם ישראל: העם היהודי צריך להשתדל, לא רק לצבור כסף וזהב, אלא גם שיהיה לו שם טוב בין הגויים. אפילו ה' יתברך בעצמו רוצה שיהיה לו שם טוב בין הגויים; ראו ב"הקבלות".

 הקבלות

1. רעיון דומה נמצא בקהלת ז1: "טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב" (פירוט), וגם במשלי יא16: "אֵשֶׁת חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד וְעָרִיצִים יִתְמְכוּ עֹשֶׁר" (פירוט)

2. ייתכן שהפסוק מתייחס לא רק לשמו הטוב של האדם, אלא גם לשם ה' יתברך. כך ניתן ללמוד מפסוק אחר, שגם בו מופיעה המילה "נבחר", משלי כא3: "עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לה' מִזָּבַח" (פירוט): ה' מעדיף שנעשה צדקה ומשפט, שמקדשים את שמו בעולם וגורמים לו למצוא חן בעיני הבריות, מאשר שניתן לו זבחים ומתנות אחרות של עושר וכסף.

גם בפסוקים נוספים נאמר שה' דואג למוניטין שלו בין הגויים, במדבר יד15-16: "וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר..." יהושע ז9: "וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל?!", יחזקאל לו20: "וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ" (פירוט),  מלאכי א11: "כִּי מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וְעַד מְבוֹאוֹ גָּדוֹל שְׁמִי בַּגּוֹיִם".

חכמי המדרש דרשו את הפסוק על כמה דמויות תנ"כיות (שמות רבה לג ה):

3. "נבחר שמו של משה, שנאמר (תהלים קו, כג): "לולי משה בחירו", וכן הוא אומר (שמות לג, יז): "[כי מצאת חן בעיניי] ואדעך בשם", מעשרו של קרח... א"ל הקב"ה: מפני שיש לך עושר אתה מתגאה?! נבחר שמו של משה מכל עשרך של כסף ושל זהב!".

4. "נבחר שמו של פנחס מן עשרו של זמרי, שהיה נשיא שבט שמעון".

5. "נבחר שמו של מרדכי מעשרו של המן. אמר ר' יאשיה: מה עשה אותו רשע? הוציא כל כסף וזהב שהיה לו ונתן לאחשורוש. א"ל הקב"ה 'חייך, "נבחר מכסף ומזהב חן טוב" - נבחר חנה של אסתר, שנאמר: "ותהי אסתר נושאת חן"":

המן רצה להשתמש בכספו הרב כדי להשמיד את היהודים, אסתר ג9: "אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ"; אבל אסתר הצליחה להגיע אל המלך בזכות החן שלה, אסתר ב15: "וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאֶת חֵן בְּעֵינֵי כָּל רֹאֶיהָ". החן של אסתר ניצח את הכסף של המן.

ולעומת זאת, בגלות האחרונה המצב היה הפוך. יהודים רבים צברו כסף וזהב, אבל לא היה לנו שם טוב, יצא לנו שם של מלוים-בריבית תאבי-בצע. והמוניטין הרע הביא עלינו צרות רבות וקשות עד היום הזה.

 דקויות

הפסוק מלמד שמעמד חברתי חשוב יותר ממעמד כלכלי:

מעמד חברתי, המתבטא בשם (פירסום ומוניטין) ובחן (מציאת חן בעיני הזולת), עדיף וחשוב יותר ממצב כלכלי המתבטא בעושר רב, כסף וזהב.

המסר המעשי שבפסוק מכוון לכמה נמענים:

1. לאדם עצמו: עדיף שהאדם ישקיע במעשים המקנים לו שם טוב בעולם, ועוזרים לו למצוא חן בעיני קרוביו וחבריו, מאשר בצבירת רכוש: "בוא וראה כמה הוא שקול שם טוב בעולם, שאפילו יש לו לאדם אלף דינרי זהב ולא קנה שם טוב, לא קנה כלום" (מדרש משלי כב). בפרט, עדיף להשקיע במעשי חסד: "והטעם, משלא קנה שם טוב, מסתמא לא עשה צדקה וחסד בממונו, אם כן מה הועיל לו כל קנייניו? רק יצטרך לתת עליהם דין וחשבון על שלא עשה בו רצון המפקיד, כי באמת הממון הרב שיש ביד האדם יותר מכדי סיפוקו הוא רק פיקדון אצלו מאדון העולם, שעשהו אפוטרופוס על זה לרחם על האומללים ולגמול חסד עם הצריכים לזה..." (אהבת חסד ב יג).

2. לאנשים שמסביבו: יש להיזהר מפגיעה בשמו הטוב של האדם, יותר ממה שנזהרים מפגיעה ברכושו; וכשרוצים לתת מתנה למישהו שאוהבים, עדיף לתת לו "מתנה" שתגדיל את חינו בעיני הבריות מאשר לתת לו רכוש.

3. למערכת המשפט: מערכת המשפט צריכה להתייחס לפגיעה בשמו הטוב של האדם בחומרה רבה יותר מאשר לפגיעה ברכושו; החוק הישראלי אכן מכיר, עקרונית, בנושא זה.

4. לעם ישראל: העם היהודי צריך להשתדל, לא רק לצבור כסף וזהב, אלא גם שיהיה לו שם טוב בין הגויים. אפילו ה' יתברך בעצמו רוצה שיהיה לו שם טוב בין הגויים; ראו ב"הקבלות".

-

שני חלקי הפסוק מקבילים - הראשון מדבר ב"גדול" והשני ב"קטן":

שם הוא מוניטין, פרסום בין אנשים רבים ושונים, והוא עדיף על-פני עושר גדול.

חן הוא מציאת חן בעיני אנשים קרובים, והוא עדיף על-פני כמה מטבעות של כסף או זהב.

 פרק כב    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות