התרפית ביום צרה - צר יהיה כוחך

מאת: אראל

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   סיכום 
כד10 הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה - צַר כֹּחֶכָה!

 סגולות

אם התרפית (התעצלת) ביום שבאה צרה על אנשים אחרים, ולא מיהרת להציל אותם - יצר (יתמעט) כוחך, ולא תוכל להציל את עצמך ביום שתבוא צרה עליך -

 מצודות

אם היית מרפה ידך מחברך מלעזור לו ביום צרתו, אזי יהיה כחך צר ודחוק מלעזור לעצמך בבוא צרה עליך -


 הקבלות

חז"ל פירשו את הפסוק גם על מי שמתלבט ומהסס יותר מדי בעת צרה לאומית, והביאו כדוגמה את פינחס: "התחיל אומר בינו לבין עצמו 'ומה אעשה? איני יכול! שנים יכולין לאחד, שמא אחד יכול לשנים?!' עד שהוא נוטל עצה בינו לבין עצמו, הנגף נוגף, והקב"ה אומר '(משלי כד, י): התרפית ביום צרה וגו' הצל לקוחים למות כי תאמר הן לא ידענו זה - אני מעיד עליך, שנאמר (שם, יב) "הלא תֹכֵן לבות הוא יבין" (שמות רבה לג ה).

 דקויות

1. ע"פ הפשט, יש לקרוא " התרפית ביום צרה - צר כוחכה ": אם תתרפה כאשר באה צרה על מישהו אחר, ולא תשתמש בכל כוחותיך כדי לעזור לו - ה' יצר ויחליש את כוחך (רש"י, מלבי"ם, מצודות); פירוש זה מתאים לפסוקים הבאים, המלמדים כי חובה להציל חיים ולא להתעצל גם כשיש ספק. כך נאמר גם באסתר ד14: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת - רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת?" (פירוט).

2. אולם יש שפיסקו "התרפית - ביום צרה צר כוחכה", ופירשו: "כל המרפה עצמו מדברי תורה - אין בו כוח לעמוד ביום צרה" (רבי טבי בשם רבי יאשיה, בבלי ברכות סג א; רבי אבהו, מדרש משלי), "אפילו מצוה אחת" (רבי אמי בר מתנה בשם שמואל, שם; רבי לוי, שם), "אם התרפית מהשתדלות הראוי בקנין החכמה - הנה בבא יום צרה אז כחך צר וקצר מעמוד כנגד הצרה ההוא" (רלב"ג).

בדומה לכך פירש הרמב"ם: "אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתייה; אלא במי שממית עצמו עליהן, ומצער גופו תמיד, ולא ייתן שנת לעיניו, לעפעפיו תנומה. אמרו חכמים דרך רמז (במדבר יט יד): "זאת התורה אדם כי ימות באהל": אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמה. וכך אמר שלמה בחכמתו: התרפית ביום צרה צר כחך. ועוד אמר (קהלת ב ט): "אף חכמתי עמדה לי": חכמה שלמדתי באף, עמדה לי." (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג, טור יורה דעה רמו).

ועל כך נאמר בתהלים קיט86: "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה": כל התורה והמצוות הן בעצם אימון לנפש; מטרתן העיקרית היא לאמן את האדם למשול ביצריו וברגשותיו, כך, כשיגיע יום צרה יוכל לתפקד בצורה הטובה ביותר; "קשה באימונים - קל בקרב". אולם, מי שמתרפה באימונים, אינו לומד כראוי ואינו מושל ברגשותיו כדי לקיים מצוות - גם ביום צרה יהיה חלש.

 פרק כד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות