למצוא עבודה ואחר-כך לבנות בית

קוד: ביאור:משלי כד27 בתנ"ך

סוג: מבנה1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 
 פרק כד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   סיכום 
כד27 הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ, וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ; אַחַר, וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ.

 סגולות

זהו הסדר הנכון לבנות את חייך: קודם הכן לך מלאכה (מקצוע) בחוץ, ודאג שיהיה לך מקור פרנסה עתידי בשדה;   רק אחר-כך בנה לך בית, דירה ומשפחה.

 מצודות

בתחילה הכן מלאכתך בחוץ, והם מלאכת שדה וכרם;    ועתדה (הזמן) לך בשדה די מחסורך;  אחר זה בנה ביתך לשבת בו, כי אם לא תכין די מחסורך לא תוכל שבת בית, כי תהיה נודד ללחם.


 עצות

מה עדיף לעשות קודם – למצוא עבודה או לקנות דירה? על-פי ספר משלי, עדיף קודם למצוא עבודה:

קודם הכן לך מלאכה = מקור פרנסה בשדה = בחוץ, ורק אחר -כך בנה לך בית.

הסיבה לזה היא, לא רק שצריך כסף כדי לממן את הדירה, אלא גם שקניית דירה עלולה לגרום לעצלות; כך ניתן ללמוד מקטע סמוך, שגם הוא מדבר על שדה, משלי כד30-34:

"עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים; וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי, אָשִׁית לִבִּי; רָאִיתִי, לָקַחְתִּי מוּסָר. מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן":

כאשר לאדם יש בית ועדיין אין לו עבודה, הוא עלול להתפתות להיות עצל – לשכב בביתו בחיבוק ידיים, ולהזניח את העבודה בשדה, וכך יישאר חסר-כל.

הסייג למניעת עצלות הוא קודם-כל למצוא עבודה מסודרת, ולהתרגל לעבוד, ורק לאחר מכן לבנות את הבית. כך, כאשר לאדם יש בית, יש פחות סיכוי שהוא יתעצל לצאת לעבודה.

 הקבלות

1. גם האישה החכמה, גיבורת השליש הראשון של הספר (פרקים א-ט), נוהגת לפי הפסוק שלנו. בפרקים הראשונים (א-ח) היא יוצאת החוצה כדי לקרוא לתלמידים, משלי א20: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה, בָּרְחֹבוֹת תִּתֵּן קוֹלָהּ" (פירוט), משלי ח1-3: "הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא, וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ. בְּרֹאשׁ מְרוֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ, בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה; לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת, מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה";     ורק בפרק ט היא בונה את ביתה, משלי ט1: "חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה" (פירוט).

האישה החכמה בפרקים אלה עובדת בהוראה - בפרקים הראשונים היא יוצאת ללמד בחוץ, ובפרק האחרון היא בונה בית-ספר משלה.

2. סדר הפעולות בפסוק זה - קודם פרנסה ואחר-כך בית - מתאים לפסיקתו של הרמב"ם: "דרך בעלי דעה, שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה, ואחר כך יקנה בית דירה, ואחר כך ישא אישה, שנאמר (דברים כ):

  • " מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו "
  • " מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו "
  • " מי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה ".
אבל הטיפשים מתחילין לישא אישה, ואחר כך אם תמצא ידו יקנה בית, ואחר כך בסוף ימיו יחזר לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה. וכן הוא אומר בקללות (דברים כח30):
  • " אישה תארש...
  • בית תבנה...
  • כרם תטע ",
כלומר, יהיו מעשיך הפוכין, כדי שלא תצליח דרכיך." (רמב"ם הלכות דעות ה יא).

גם בספר צפניה, בנבואת פורענות, הסדר דומה,  צפניה א13: "וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה;    וּבָנוּ בָתִּים וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם".    האויבים נוהגים בסדר הנכון - קודם לוקחים את הרכוש ואחר-כך את הבתים; אבל בני ישראל - שבנבואה זו הם מקוללים - נוהגים בסדר הפוך: קודם בונים בית ואחר-כך נוטעים כרמים, כפי שהסביר הרמב"ם לגבי הקללות בספר דברים.

הבעיה בדברי הרמב"ם היא, שהרמב"ם כתב את הפסוקים במקור הראשון - דברים כ - בסדר שונה מהסדר שבו הם מופיעים במקור (בית - כרם - אשה), כך שיתאימו לסדר ההפוך בדברים כח (כרם - בית - אשה). על-פי הפשט, אין חשיבות לסדר הפעולות בדברים כ, כי הקטע שם לא בא ללמד את סדר הפעולות הנכון בחיים רגילים, הנושא שם הוא הפטורים משירות קרבי. סדר הפעולות בחיים רגילים כתוב בפסוק שלנו, שבו הפרנסה קודמת לבית. אולם, מכיוון שהרמב"ם כן למד את סדר הפעולות בחיים מדברים כ, מוזר שהוא שינה מהסדר, וייתכן ש"אגב שטפו לא דק".

מפרשי הרמב"ם הציעו הסברים שונים לשינוי שעשה הרמב"ם מלשון הכתוב. אחד ההסברים הוא, שיש שני סוגים של בתים: יש בית שנמצא בעיר ומשמש למגורים, ויש בית שנמצא בשדה ומשמש להשגחה על העבודה, מעין משרד. הסדר בית - כרם - אישה מתייחס לבית שהוא משרד - יש להקים משרד לפני (או תוך כדי) שנוטעים את הכרם, והסדר כרם - בית - אישה מתייחס לבית מגורים, כפי שהסברנו את הפסוק שלנו (ע"פ הרב אלחנן סמט, סדר ההתבססות בחיים / מעליות כ).

3. חז"ל דרשו את הפסוק גם על בניין רוחני:

  • הכן בחוץ מלאכתך - בבית המדרש האדם לומד את חכמת התורה, כמו שנאמר במשלי א20: "חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה" (פירוט);
  • ועתדה בשדה לך - אחר-כך אדם מנביט בשדהו את תורתו האישית, כמו שנאמר בתהלים א2: "כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה";
  • אחר ובנית ביתך - תכלית כל החכמות היא בניין האישיות הפנימית של האדם לבית שראוי למשכן ה' (ע"פ ס. שרייבר, "משלי שלמה על מלכות בית דוד", עמ' 570).
כך אפשר להסביר מקורות נוספים, שבהם הבית קודם לשדה או לכרם:
  • בעצתו של ירמיהו לבני יהודה הגולים (ירמיהו כט5-6): "בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ, וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת פִּרְיָן. קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת..."
  • בנבואת נחמה של ישעיהו (ישעיהו סה21): "וּבָנוּ בָתִּים וְיָשָׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים וְאָכְלוּ פִּרְיָם"
  • ובנבואה דומה של יחזקאל (יחזקאל כח26): "וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ לָבֶטַח, וּבָנוּ בָתִּים וְנָטְעוּ כְרָמִים וְיָשְׁבוּ לָבֶטַח בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם מִסְּבִיבוֹתָם, וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם"
מפרשי הרמב"ם הציעו הסברים שונים לשינוי שעשה הרמב"ם מלשון הכתוב. אחד ההסברים הוא, שיש שני סוגים של בתים: יש בית שנמצא בעיר ומשמש למגורים, ויש בית שנמצא בשדה ומשמש להשגחה על העבודה, מעין משרד. הסדר בית - כרם - אישה מתייחס לבית שהוא משרד - יש להקים משרד לפני (או תוך כדי) שנוטעים את הכרם, והסדר כרם - בית - אישה מתייחס לבית מגורים, כפי שהסברנו את הפסוק שלנו (ע"פ הרב אלחנן סמט, סדר ההתבססות בחיים / מעליות כ).

ראיה לפירוש זה ניתן להביא מדברי חז"ל: "תנו רבנן: אשר בנה... אשר נטע... אשר ארש... - לימדה תורה דרך ארץ, שיבנה אדם בית, ויטע כרם, ואחר כך ישא אישה. ואף שלמה אמר בחכמתו: הכן בחוץ מלאכתך, ועתדה בשדה לך, אחר ובנית ביתך:

  • הכן בחוץ מלאכתך - זה בית;
  • ועתדה בשדה לך - זה כרם;
  • אחר ובנית ביתך - זו אישה" (תלמוד בבלי, סוטה מד:).
המשפט "הכן בחוץ מלאכתך - זה בית" תמוה מאד ונראה מנוגד למשמעות הפסוק, אלא אם כן נפרש כדברי הרב סמט, שהכוונה לבית שהוא משרד - בית שבנייתו מהווה הכנה לתחילת המלאכה.

וב"שיעורים באגדות חז"ל" פירש, בשם מהרש"א: "זה בית - שעל-ידו מכינים את ה' חוץ' = את הבלתי ראוי למגורים, הכן בו מלאכתך = לעשות ממנו בית - הראוי למגורים, וכן הבית חוצץ בין הדרים בו לבין הנמצאים מחוץ לו (מהרש"א, בן יהוידע)"; ולא הצלחתי להבין.

ב"ילקוט שמעוני" לספר משלי כתוב מאמר זה בגירסה מתוקנת: "תנו רבנן: אשר בנה, אשר נטע, אשר ארש - למדתך תורה דרך ארץ שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אישה. אף שלמה אמר בחכמתו:

  • ' הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך' - זה כרם ובית;
  • ' ובנית ביתך' - זו אישה".
נראה שמחבר "ילקוט שמעוני" חשב שהמטרה העיקרית של המאמר היא להבהיר שהנישואין צריכים להיות בסוף; לפי זה, אין חשיבות לסדר בין בניית בית לבין מציאת פרנסה - העיקר שהאדם יעשה את שניהם לפני שהוא מתחתן.

אך עדיין קשה להבין, איך הגיע למסקנה ש" הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה לך " מדבר על בניית בית. 

(אגב: הגאון יעב"ץ, בהגהותיו לתלמוד במסכת סוטה שם, כתב: "אם יש לו, כך היא דרך ארץ שלו, אבל ודאי לא בא הכתוב ללמד שלא יישא עני אישה אם אי אפשר לו כסדר הזה").

ד. בעשרת הדיברות

פרשן המקרא ר' אברהם בן עזרא כתב, בתחילת פירושו לעשרת הדיברות (שמות כ 1), קטע ארוך שבו הסביר את הסיבות להבדלים שבין עשרת הדיברות שנזכרו בספר שמות, לבין עשרת הדיברות שנזכרו בנאומו של משה רבנו בספר דברים. בין השאר, הוא התייחס להבדל בין:
  • שמות כ13: "לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"
  • דברים ה17: "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"
והסביר:
  • "ה' אמר לא תחמוד בית רעך, כי אנשי השכל יקנו בית, ואחר-כן אשה, ואחר-כן עבד ואמה ושור וחמור לחרוש שדהו, וככה הם סדורים בפרשה הזאת.
  • ומשה סדרם על דרך אחרת, כי הבחורים, הם חומדים אישה תחילה, ואחר-כך בית..."
הסדר הנכון, על-פי אבן עזרא, הוא: קודם לבנות בית, אחר-כך לקחת אישה, ואחר-כך למצוא מקצוע - לקנות שדה ו"עׂבד ואמה ושור וחמור לחרוש שדהו".

ה. אז מה קודם - בית או כרם?

איך אפשר ליישב את הסתירות בין כל המקורות הללו?

על-פי הרב אלחנן סמט (במאמר "סדר ההתבססות בחיים"), יש להבחין בין שני סוגי בתים - שני הסוגים הנזכרים בתורה (ויקרא כה 29-31): "

  • ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה, והייתה גאלתו עד תם שנת ממכרו, ימים תהיה גאלתו.
  • ובתי החצרים, אשר אין להם חומה סביב, על שדה הארץ יחשב, גאולה תהיה לו וביובל יצא."
בית מושב עיר חומה הוא בית עירוני, שמשמש בעיקר למגורים; בית חצרים הוא בית כפרי, שמשמש בעיקר להשגיח על השדה, ולמעשה מהווה חלק בלתי נפרד ממנו, ולכן דינו כדין שדה.

כדי לעבד שדה, חייבים לבנות בית בתוך השדה, כדי להשגיח על השדה ולשכון בו תוך כדי העבודה. בית כזה - בית חצרים - הוא למעשה כמו משרד מסחרי: לכל חברה מכובדת חייב להיות משרד לניהול ענייניה, המשרד הוא חלק בלתי נפרד מהעסק.

כעת ניתן להסביר את כל המקורות:

  • המקורות שבהם בניית בית קודמת או מקבילה למציאת עבודה מתייחסים לבית חצרים, כלומר למשרד; לפני שהאדם מתחיל לעבוד, או תוך כדי העבודה, הוא צריך לבנות לעצמו משרד שממנו ינהל את עבודתו.  בית כזה מהווה הכנה לעבודה, ועל כך אמרו חז"ל "הכן בחוץ מלאכתך - זה בית".
  • המקורות שבהם מציאת עבודה קודמת לבניית בית מתייחסים לבית מושב עיר חומה, כלומר לדירה: לפני שהאדם בונה דירת מגורים יקרה, עליו למצוא עבודה מסודרת. בית כזה עלול לגרום לאדם להתעצל ולהזניח את ענייני הפרנסה, ועל כך נאמר בספר משלי "על שדה איש עצל עברתי... מעט שנות מעט תנומות מעט חיבוק ידיים לשכב...", כפי שהסברנו במאמר למעלה.

חז"ל פירשו את הפסוק גם על ענייני לימוד תורה, למשל: "הכן בחוץ מלאכתך - זה מקרא ומשנה; ועתדה בשדה לך - זה גמרא; אחר ובנית ביתך - אלו מעשים טובים" (בבלי סוטה מד.).

 דקויות

מה עדיף לעשות קודם – למצוא עבודה או לקנות דירה? על-פי ספר משלי, עדיף קודם למצוא עבודה:

קודם הכן לך מלאכה = מקור פרנסה בשדה = בחוץ, ורק אחר -כך בנה לך בית.

הסיבה לזה היא, לא רק שצריך כסף כדי לממן את הדירה, אלא גם שקניית דירה עלולה לגרום לעצלות; כך ניתן ללמוד מקטע סמוך, שגם הוא מדבר על שדה, משלי כד30-34:

"עַל שְׂדֵה אִישׁ עָצֵל עָבַרְתִּי, וְעַל כֶּרֶם אָדָם חֲסַר לֵב. וְהִנֵּה עָלָה כֻלּוֹ קִמְּשֹׂנִים, כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים; וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה. וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי, אָשִׁית לִבִּי; רָאִיתִי, לָקַחְתִּי מוּסָר. מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת; מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב. וּבָא מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ, וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן":

כאשר לאדם יש בית ועדיין אין לו עבודה, הוא עלול להתפתות להיות עצל – לשכב בביתו בחיבוק ידיים, ולהזניח את העבודה בשדה, וכך יישאר חסר-כל.

הסייג למניעת עצלות הוא קודם-כל למצוא עבודה מסודרת, ולהתרגל לעבוד, ורק לאחר מכן לבנות את הבית. כך, כאשר לאדם יש בית, יש פחות סיכוי שהוא יתעצל לצאת לעבודה.
 פרק כד    פסוק    1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11   12   13   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24   25   26   27   28   29   30   31   32   33   34   סיכום 
ספר משלי    פרק    א   ב   ג   ד   ה   ו   ז   ח   ט   י   יא   יב   יג   יד   טו   טז   יז   יח   יט   כ   כא   כב   כג   כד   כה   כו   כז   כח   כט   ל   לא 

תגובות