בטחון בה' - רק במה שה' הבטיח

מאת: אראל

→ל 4— משלי ל 5 — ל 6←

משלי ל5 : "כָּל אִמְרַת אֱלוֹהַּ צְרוּפָה, מָגֵן הוּא לַחֹסִים בּוֹ;"

 סגולות

כל אמרת אלוה היא צרופה (מזוקקת ונקיה), ורק היא נותנת לנו את המידע השלם על בריאת העולם;

/ כל הבטחה שה' אמר היא צרופה (מזוקקת ומדוייקת ללא מילה מיותרת), וה' מגן על האנשים החוסים בו ומאמינים להבטחות אלה -

 מצודות

עתה רואה אני, אשר כל אמרת אלוה היא צרופה ומזוקקת מבלי סיג ומכשול, והוא למגן ולמחסה להציל מן מכשול הטעות את החוסים בו, ולא החוסים בחכמתם כמוני, כי אם לא חסיתי במשען חכמתי לומר 'ארבה ולא אסור' לא הייתי נכשל בעבירה, כי לו אם הכוונה היא שהדבר תלוי ומסופק, מכל מקום אין לשעון בחכמה ולסור ממנה.


 הקבלות

האם יש לשלב רעיונות מדעיים בפירושי התורה?

השאלה האם יש לשלב רעיונות מדעיים בפירושי המקרא נתונה במחלוקת מזה דורות רבים.

כבר הגאונים (שחיו לפני 1500 - 1000 שנים), שילבו רעיונות מדעיים שהיו נפוצים בימיהם בפירושיהם לתורה. ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע, שחי לפני כ-900 שנה) הזכיר חלק מהם בתוך הקדמת פירוש התורה, למשל, "רב יצחק, שחיבר שני ספרים מ'בראשית' עד 'ויכולו' - ועוד לא כילה מרוב דברים... ובפסוק 'יהי אור' אמונת בעלי האור והחושך הזכיר", אך הוא עצמו התנגד לגישה זו, וכתב: "והרוצה לעמוד על חכמות חיצונות - ילמדם מספרי אנשי תבונות,- אז יתבונן בראיותם - אם הן נכונות, כי הגאונים - בלי ראיות בספריהם הביאום, ויש מהם שלא ידעו דרך חכמי קדם ומאין הוציאום". כלומר: לא בטוח שכל הדברים שאומרים חכמי הטבע הם באמת נכונים; מי שרוצה ללמוד טבע, צריך ללמוד את הדברים במקור, מספריהם של חכמי הטבע, ולראות איזה הוכחות הם מביאים, והאם הן נכונות; לא צריך לקחת בעיניים עצומות את דבריהם של חכמי הטבע ולהכניס אותם לתוך התורה; מי שמפרש את התורה צריך להתמקד בפירוש הפשוט של התורה ולא בענייני מדע וטבע.

מצד שני, הרמב"ם, שחי בערך לפני 850 שנה, דווקא כן ניסה לשלב רעיונות מדעיים, ובספרו הגדול "משנה תורה" ("היד החזקה"), הקדיש שני פרקים (הפרק השלישי והפרק הרביעי) לתיאור היקום כפי שראו אותו המדענים בתקופתו - הגלגלים המקיפים את הארץ, ארבעת היסודות, וכו';   היום, הרעיונות הללו נראים לנו מוזרים ותמוהים, וכבר כתב על כך שמואל דוד לוצטו (שד"ל, לפני כ- 150 שנה) בתוך ההקדמה לפירוש התורה: "עוד חוטא בדיוקים מיותרים מי שמבקש למצוא בתנ"ך דברים שה' לא ביקש ללמד אותנו על ידיו. יעוד התורה הוא להודיע לנו את חובותינו, ולא את סודות הבריאה. בדרך זו טעו רבים מן המתפלספים, אשר דרשו דרשות שרירותיות כדי למצוא בכתובים את ההשקפות הפילוסופיות שהיו מקובלות בימיהם: הם מצאו, למשל, בפסוקים הראשונים של ספר בראשית את ארבעת היסודות של אריסטו, נוסף לחומר וצורה, כי כן פירשו את המלים " תהו ובהו ". הם השבו בחסידותם לשרת את הדת, בהראותם שהיא זהה עם הפילוסופיה השוררת. ולמעשה כמעט שהביאו לה נזק, לו אפשר היה להביא נזק לאמת. בדורות הבאים התגלה שהפילוסופיה האסכולסטית היא הבל, וכיוון שהם עמלו עמל רב כדי להתאים את התנ"ך לשיטותיה, כאשר אלה נפלו ונתבטלו עלולים היו אף הם להתבטל עימן. יש אפוא לנהוג בזהירות הגדולה ביותר כשבאים לפרש את הכתובים כרמזים לדעות פילוסופיות ומדעיות, העשויות להיות מוטעות, ואילו הדת אין מחובתה למסור הסבר עליהן".

ייתכן שהפסוקים שלנו, "כל אמרת אלוה צרופה... אל תוסף על דבריו", מהווה חיזוק לגישה זו: "... אגור השיב דברים לחכמים ששאלו ממנו דברים... על דברים ששאלוהו... בענייני בריאת העולם והתהוותו ובסתרי מעשה בראשית. וכפי המבואר מתשובתו, חקרו על זה החכמים האלה בדרך הפילוסופיה... והעלו בזה סברות על-פי שכלם, כמו שחקרו על זה הפילוסופים דור דור והעלו חרס בידם. והשיב להם אגור, שאיך ידרשו ממנו דעת קדושים - שהם הידיעות הרמות האלה אשר לא ייוודעו ע"י חקירה אנושית רק ע"י הופעה א-להית לקדושים... איך אדע ידיעות כאלה אחר שבער אנוכי מאיש....? כל אמרת אלוה צרופה - שבכל אלה החקירות צריך לסמוך על עדות התורה שכולם נבראו יש מאין ע"י אומר ה' ואמרת אלוה, דברי התורה במעשה בראשית צרופה מכל סיג, כי כל מה שאמרו הפילוסופים הקדמונים בזה הם כסף סיגים מצופה על חרש, וה' הוא מגן לכל החוסים בו, ואינם טועים בהבלי שווא ומדוחים; אל תוסף על דבריו לאמר בזה דברים משכלך, פן יוכיח בך, שיראה לך שאינך יודע אף את עצמך, לדעת איך נבראת, ואת פרטי איבריך וקישורם, וקישור הנפש בגוויה; וכל שכן, איך תעיז לעלות במעלות לדבר גבוה בבניין העולם הכללי והמצאתו, ועל-ידי-כך ונכזבת, ויתגלה כי שמת כזב מחסך, ובדית כזבים ושקרים שאין בהם ממש." (מלבי"ם).

 דקויות

צרופה היא מזוקקת ונקיה; כמו הצורף המזקק ומנקה את הזהב.

רוב המפרשים קישרו את הפסוקים שלנו לפסוקים הקודמים (פסוקים 1-4), העוסקים במגבלות השכל האנושי:

1. השכל האנושי מוגבל, ולכן יש לבטוח בה' לגבי בריאת העולם, להאמין בתמימות בעדותו של הבורא לגבי הבריאה ולא לבטוח ברעיונות המדעיים שאנחנו מוסיפים מדעתנו  (מלבי"ם, ודומה לזה פרופ' יהודה אייזנברג).   ראו "הקבלות".

2. השכל האנושי מוגבל, ולכן יש לבטוח בה' בענייני המצוות, לקיים את המצוות בתמימות, לא להתחכם ולא להוסיף עליהן (ע"פ רש"י, הגר"א, מצודת דוד). לפי פירוש זה, הפסוק מקביל לפסוקים בספר דברים, דברים ד2: "לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מצות ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם", דברים יג1: "אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ".

- אולם, לפי שני הפירושים 1 ו-2, קשה להבין את המשפט "מגן הוא לחוסים בו", שמדבר, על-פי פשוטו, על הגנה מצרות ולא על הגנה מטעויות.

לכן נראה לי, שהפסוקים שלנו עומדים בפני עצמם ואינם קשורים לקטע הקודם; ראו פירושנו לפסוק 6.

3. חז"ל ייחסו את הפסוקים לשלמה המלך, וראו במילים "אל תוסף על דבריו" עדות לכך ששלמה ידע שאסור להוסיף על התורה, ושמותר לכתוב רק דברים שהתגלו לו ברוח הקודש. מכאן מסיקים, שהספרים שכתב - שיר השירים, משלי וקהלת - נכתבו ברוח הקודש.

המילה תּוֹסְףְּ היא אחת המילים שבהן יש דגש באות סופית, תופעה נדירה בלשון התנ"ך שאינה מקובלת בלשון ימינו; ראו דוגמאות נוספות.

 לעיון נוסף

→ל 4— משלי ל 5 — ל 6←

תגובות