ראשי>האתר למקוריות במצוות>מצוות לפי עצם>רכוש>מתנות>מתנות חלשים>
ראשי>האתר למקוריות במצוות>מצוות לפי אדם>בעלי תפקידים>כוהן>מתנות כהנים>
ראשי>האתר למקוריות במצוות>מצוות לפי עצם>רכוש>מתנות>נתינת כסף לעניים>
ראשי>בין ה' לאדם>השגחת ה'>קשר עם ה' בספר משלי>
ראשי>בין אדם לנפשו>כלכלה ביתית>
ראשי>כתובים>משלי>סגלות משלי לפי פרקים>סגלות משלי ג>
ראשי>כתובים>משלי>סגלות משלי>מקדש וקרבנות בספר משלי>מצוות מקבילות לפסוקי משלי>

כבד את ה' מהונך

קוד: ביאור:משלי ג9 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

בעת העתיקה, אבותינו התפרנסו בעיקר מחקלאות, ולכן גם הקשר שלהם עם ה' התבטא במתנות מעולם החקלאות - ביכורים, תרומות ומעשרות מהיבול החקלאי, ראשית הגז מהצאן, ועוד. אך בתקופת שלמה המלך חלה צמיחה מואצת, ובני ישראל נהנו ממגוון רב הרבה יותר של רכוש - כסף, זהב ועוד. שינוי מסוג זה צריך להשפיע גם על הקשר בין האדם לבין ה', וכך אכן אמר שלמה:

משלי ג9: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ"

הכבוד לה' מתבטא בשתי דרכים:

הון = רכוש רב ומגוון;    כבד את ה' מהונך - זו הדרך החדשה - כבד את ה' בכך שתתן לו חלק ממגוון הרכוש שצברת. בהמשך הספר מבואר, שהכבוד לה' מתבטא בכך שהאדם נותן מתנות לאביונים:

ומראשית כל תבואתך - זו הדרך הישנה - כבד את ה' בכך שתתן לו את החלק הראשון מתבואת השדה שלך (אם יש לך שדה). בתורה מבואר, שהכבוד לה' מתבטא בכך שהאדם מביא את הראשית לבית המקדש או לעובדי המקדש - הכהנים והלויים:

התורה מדברת רק על מתנות מתבואה חקלאית, אבל שלמה המלך ירד לעומק כוונת התורה, הוא הבין שהמטרה של המתנות היא להראות כבוד לה', וכדי להשיג את המטרה הזאת יש להשתמש בכל סוגי ההון והרכוש שנמצאים בידינו היום.

על-פי הפסוק שלנו, תיקנו חז"ל תקנה המחייבת את האדם להפריש חלק מנכסיו למצוות:  "נמנו באושא, שיהא אדם מפריש חומש מנכסיו למצוות. עד היכן? רבן גמליאל בן איניניא ורבי אבא בר כהנא, חד אמר: כדי תרומה וכדי תרומת מעשר, ואחרינא אמר: כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך - כמראשית כל תבואתך" (ירושלמי פאה א א). הם למעשה עשו "אקסטרפולציה", מתוך המצוות הכתובות בתורה על תרומה מתבואה חקלאית הם הסיקו מסקנות על תרומה מכל סוג של רכוש. בימינו מקובל להפריש "מעשר כספים" - לתת לנזקקים 10% מכל הכנסה.

ישנם חכמים אשר הרחיבו עוד יותר את המשמעות של "הון" - לא רק כסף, אלא גם זמן (ראו מעשר זמן). זמן הוא הרכוש האולטימטיבי - לכל אחד יש בדיוק אותה כמות של זמן, 24 שעות ביממה, צריך להקדיש לפחות 10% מזמנו לכבוד ה'.

השינוי במצב הכלכלי מתבטא גם בפסוק הבא, המתאר את שכרו של מי שמכבד את ה':

משלי ג10: "וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע, וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ"

בתקופת התורה, הברכה התבטאה בתבואת השדה, ויקרא כו4: "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם, וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ, וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ"; אך בתקופת שלמה, לא כל אדם מתפרנס מתבואת השדה שלו, יש אנשים שקונים מזון בשוק, והברכה משתנה בהתאם:

ויימלאו אסמיך שבע - המחסנים שבהם אתה שומר את המזון (שאתה מביא מהשדה שלך או מהשוק) יהיו תמיד מלאים במזון מזין ומשביע,

ותירוש יקביך יפרוצו - היקבים שבהם אתה מכין תירוש (- מיץ ענבים, מענבים שקטפת או קנית) יהיו מלאים, עד שהתירוש יפרוץ החוצה.

מקורות ופירושים נוספים

ההבחנה בין הון לבין תבואה נזכרה גם בדברי המפרשים, "מהונך - להפריש ממנו צדקה, ומראשית - לתת תרומות ומעשרות, וימלאו - רוצה לומר: לא תחסר כלום בעבור זה, כי הברכה ישולח בהם ועוד תוסיף" (מצודות).

ויש מחז"ל שהרחיבו את חובת התרומה עוד יותר, "מהונך - מכל מה שחננך; אפילו מקול ערב (אל תקרי מהונך אלא מגרונך)." (רש"י). לפי זה, הון הוא כל דבר שיש לאדם - כל דבר שה' חנן בו את האדם - אפילו קול יפה (רש"י ע"פ חז"ל). מכאן, שמי שיש לו קול יפה, צריך להשתמש בו כדי לכבד את ה' ע"י חזנות, שירי קודש או נאומים חוצבי להבות... 

חובתו של האדם כלפי הוריו מתוארת במילים דומות לחובתו כלפי ה':

  • שמות כ11: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ, לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ" (פירוט)
חז"ל למדו מכאן (ומפסוקים נוספים) על החשיבות הרבה שה' מייחס לכיבוד הורים: "תנו רבנן: 'נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך: השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום.   נאמר (ויקרא יט ג) איש אמו ואביו תיראו, ונאמר (דברים ו יג) את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום.   נאמר (שמות כא יז) מקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר (ויקרא כד טו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו - השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום... תנו רבנן: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה, ואביו, ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו - אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני." (בבלי קידושין ל ב, בבלי בבא מציעא לב א, טור יורה דעה רמ).

כמו כן הסיקו מכאן, שהאדם צריך לכבד את הוריו גם כאשר הוא מפסיד ימי עבודה וכתוצאה מכך נגרם לו הפסד כספי: "נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך - מה להלן בחסרון כיס, אף כאן בחסרון כיס... מאי נפקא ליה מיניה? - לביטול מלאכה" (בבלי קידושין לב א).

פסוקים דומים ומנוגדים

המושג ראשית נזכר לא רק בקשר לתבואה, אלא גם בקשר לבני אדם:
  • בראשית מט3: "רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז", דברים כא17: "כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה"
גם את הבנים הבכורים יש להקדיש לעבודת ה'. כך נהגו לפני חטא העגל; בימינו נהוג לפדות את הבכורות ולהקדיש במקומם את הכהנים.

כבוד ה' הוא שהאדם נותן לו את הראשית - לפני שהוא לוקח לעצמו; בניגוד למה שעשו בני עלי ובני שומרון בימי עמוס:

  • שמואל א ב29: "לָמָּה תִבְעֲטוּ בְּזִבְחִי וּבְמִנְחָתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי מָעוֹן, וַתְּכַבֵּד אֶת בָּנֶיךָ מִמֶּנִּי, לְהַבְרִיאֲכֶם מֵרֵאשִׁית כָּל מִנְחַת יִשְׂרָאֵל לְעַמִּי?!" - עלי לא כיבד את ה' כראוי ולא דאג שבניו - הכהנים - יתנו לה' את החלק הראשון מכל מנחה.
  • עמוס ו6: "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן, וְרֵאשִׁית שְׁמָנִים יִמְשָׁחוּ, וְלֹא נֶחְלוּ עַל שֵׁבֶר יוֹסֵף" - העשירים לקחו לעצמם את הראשית, ולא דאגו לעניים.

ביאורי מילים

"וימלאו - רוצה לומר: לא תחסר כלום בעבור זה, כי הברכה ישולח בהם ועוד תוסיף.

אסמיך - הם אוצרות התבואה, כמו את הברכה באסמיך (דברים כ"ח).

יקביך - הם הבורות אשר היין יורד בהם, כמו וגם יקב חצב בו (ישעיהו ה).

יפרצו - ענין התחזקות ברבוי, כמו פרצו לרוב (דברי הימים א ד)" (מצודות).


מתי ראשית אינה מביאה כבוד

אראל: לא כל ראשית מכבדת את ה':
  • שמואל א טו21: "וַיִּקַּח הָעָם מֵהַשָּׁלָל צֹאן וּבָקָר רֵאשִׁית הַחֵרֶם לִזְבֹּחַ לה' אֱלֹהֶיךָ בַּגִּלְגָּל" - שאול חשב לכבד את ה' בכך שיקריב לו מראשית השלל שלקחו מעמלק, אך במקרה זה אמר לו שמואל שהכבוד האמיתי הוא לשמוע בקול ה': "שמוע מזבח טוב".

רמי ניר ( 25.04.2007): להלן קטע שלם המלמד, כי מי שנותן - מקבל, ומי שלוקח - לא מקבל, כי הוא כבר לקח; לכן, אלהים יקח ממנו: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הַחֵפֶץ לַיהוָה בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים, כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'? הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים! כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי, וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר! יַעַן מָאַסְתָּ אֶת דְּבַר ה' - וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ" (שמואל א' טו' 23-22)

דברי שמואל מוכיחים, כי יציאת מצרים התקיימה במטרה לבסס בחיי האדם יחסים של אמת, על בסיס של כבוד. ואמנם, מערכת הכבוד מושתתת על תנאי הכרחי - לדעת לתת, כדי שאפשר יהיה לקבל. כלומר, אלהים רוצה לתת לאדם שיודע לתת כבוד.

ראשית כבוד - "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד", ואומר שלמה המלך "יִשְׁמַע חָכָם" (משלי א' 5), ואומר שמואל הנביא "כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'".

רק אח"כ יש מקום "לתת" מתת פיזי: "כַּבֵּד אֶת-ה' מֵהוֹנֶךָ, וּמֵרֵאשִׁית כָּל-תְּבוּאָתֶךָ" (משלי ג' 9).

אז, בעתיד, כאשר "מקדש אחרון" בנוי יהיה, תתקיים מערכת יחסים של נתינה פיזית, כולל "כוהנים ולוויים". בינתיים, כל עוד המקדש אינו בנוי, על האדם להמנע מחטאים, כאשר "ראשית החטא" - "חַטַּאת-קֶסֶם" - "כִּי חַטַּאת-קֶסֶם מֶרִי". בימינו, אדם הרוצה לקבל מאלהים "מענה", צריך לדעת "לתת" לאלהים "כבוד", צריך להמנע מביצוע "מֶרִי". אז יקבל מאלהים "מענה", כגון "וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ" (משלי ג' 10).

לכן, כל מי שלוקח, צריך לדעת כי אלהים יקח ממנו: "יַעַן מָאַסְתָּ אֶת-דְּבַר ה' - וַיִּמְאָסְךָ מִמֶּלֶךְ".

פסוקים נוספים

  • ירמיהו ב3: "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה', רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ, רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם, נְאֻם ה'"
  • יחזקאל כ40: "כִּי בְּהַר קָדְשִׁי בְהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ידוד שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה בָּאָרֶץ שָׁם אֶרְצֵם וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם בְּכָל קָדְשֵׁיכֶם"
  • יחזקאל מד30: "וְרֵאשִׁית כֹּל בִּכּוּרֵי כָּל וְכָל תְּרוּמַת כֹל מִכֹּל תְּרוּמוֹתֵיכֶם לַכֹּהֲנִים יִהְיֶה וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ"
  • יחזקאל מח14: "וְלֹא יִמְכְּרוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמֵר וְלֹא יעבור[יַעֲבִיר] רֵאשִׁית הָאָרֶץ כִּי קֹדֶשׁ לה'"
  • דברי הימים ב לא5: "וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ"
  • נחמיה י38: "וְאֶת רֵאשִׁית עֲרִיסֹתֵינוּ וּתְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִי כָל עֵץ תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר נָבִיא לַכֹּהֲנִים אֶל לִשְׁכוֹת בֵּית אֱלֹהֵינוּ וּמַעְשַׂר אַדְמָתֵנוּ לַלְוִיִּם וְהֵם הַלְוִיִּם הַמְעַשְּׂרִים בְּכֹל עָרֵי עֲבֹדָתֵנוּ"
  • נחמיה יב44: "וַיִּפָּקְדוּ בַיּוֹם הַהוּא אֲנָשִׁים עַל הַנְּשָׁכוֹת לָאוֹצָרוֹת לַתְּרוּמוֹת לָרֵאשִׁית וְלַמַּעַשְׂרוֹת לִכְנוֹס בָּהֶם לִשְׂדֵי הֶעָרִים מְנָאוֹת הַתּוֹרָה לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה עַל הַכֹּהֲנִים וְעַל הַלְוִיִּם הָעֹמְדִים"
  • תהלים קיא10: "רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ידוד שֵׂכֶל טוֹב לְכָל עֹשֵׂיהֶם תְּהִלָּתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד"
  • משלי א7: "יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת, חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ"
  • משלי ד7: "רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה, וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָה"
  • משלי ח22: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ, קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז"
  • משלי יז14: "פּוֹטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדוֹן, וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטוֹשׁ"
  • קהלת ז8: "טוֹב אַחֲרִית דָּבָר מֵרֵאשִׁיתוֹ, טוֹב אֶרֶךְ רוּחַ מִגְּבַהּ רוּחַ" 

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל


תגובות