השמחה משפרת את הבריאות

קוד: ביאור:משלי יז22 בתנ"ך

סוג: תוכן1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי יז22: "לֵב שָׂמֵחַ יֵיטִב גֵּהָה, וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ גָּרֶם"

לב שמח מיטיב (משפר) את יעילותה של כל גהה (תרופה או טיפול רפואי);

ורוח נכאה (שבורה ודיכאונית) מייבשת ומחלישה את הגרם (העצמות, הגוף).

עצות

חולים? לוקחים תרופות? רוצים שהתרופות יהיו יעילות יותר? תתחילו לשמוח:

לב = מקום המחשבות, משל לאופי; גהה = תרופה, הסרת המחלה.

לב שמח ייטיב גהה = אופי שמח ואופטימי משפר את יעילותה של כל תרופה. אדם חולה, המצליח לשמור על מצב רוח טוב למרות מחלתו, משפר את יכולתו של הגוף להתמודד עם מחלות, ומגדיל את סיכויי ההחלמה.

רוח = מחשבה;   רוח נכאה = מחשבה שבורה ומיואשת;   גרם = עצמות, משל לגוף.

ורוח נכאה תייבש גרם = מחשבה שבורה ופסימית פוגעת בבריאות הגוף. אדם חולה, הנכנס לדיכאון וייאוש בעקבות מחלתו, מתייבש ומתנוון עוד יותר, ולגוף שלו קשה יותר להחלים.

כך בספר משלי, וכך גם במחקרים רפואיים מהשנים האחרונות. הנה כמה ציטוטים לדוגמה:

השמחה היא תרופה כל-כך יעילה, שאילו היא לא היתה כתובה בתנ"ך - מן הסתם חברות התרופות היו מוציאות עליה פטנט...

דקויות

גהה -

1. עיקר עניינו של השורש גהה הוא הסרה והרחקה, ובפרט הסרת מחלות. לפי פירוש זה, השמחה אינה יכולה להוות תרופה בפני עצמה, אלא רק להיטיב ולשפר את פעולתן של תרופות אחרות או אמצעים אחרים למניעת מחלות (ראו "עצות").

אולם, לפי פירושים אחרים, ההשפעה של השמחה גדולה אף יותר:

2. גהה = גוה = גויה = גוף (רמ"ד וואלי, מטמונית למשפחות סופרים בשם התרגום); לפי זה, ייטיב גהה = ישפר את מצב הגוף.

3. גהה = כהה = רפואה, שמכהה ומחלישה את המחלה (מטמונית למשפחות סופרים בשם המאירי, ודומה לזה ר' יונה ומצודות); לפי זה, ייטיב גהה = ייטיב כ גהה, ייטיב לאדם כמו רפואה (מצודות).

  • אולם, שני הפירושים הללו אינם מתאימים למשמעותו של השורש גהה במקומות אחרים בתנ"ך - ראו גהה.
4. ויש שפירשו: גהה = גאוה (גליה). על-פי חכמי המוסר, הגאוה היא אחד הגורמים העיקריים לרוח נכאה ודיכאון. כך קרה, למשל, לשאול המלך: מרגע שהתחיל לחשוב על כבודו האישי ואמר לשמואל, שמואל א טו30: "כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עִמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל", איבד את רוח ה', שמואל א טז14: "וְרוּחַ ה' סָרָה מֵעִם שָׁאוּל, וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת ה'".

לפי זה, ניתן לדרוש את הפסוק כתיאור של תהליך נפשי הרסני, שיש להיזהר ממנו:

  • לב שמח - בהתחלה האדם שמח כתוצאה מהישג כלשהו; אם לא נזהרים, השמחה עלולה לגרום ל-
  • ייטיב גהה - עליה ברמת הגאוה, תחושת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"; והגאוה גורמת בסופו של דבר ל-
  • ורוח נכאה - תחושה של דיכאון "אני כל כך נפלא, שכל הדברים הטובים שיש לי לא מספיקים, מגיע לי הרבה יותר", וכתוצאה מכך -
  • תייבש גרם - הבריאות נפגעת, וכתוצאה מכך גם רוח השמחה נשברת - כמו שנאמר ב משלי טז18: "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ" (פירוט);
התהליך הזה עלול, במקרים קיצוניים, להביא את האדם לאישפוז במרכז לבריאות הנפש גֵהָה...

גרם -

1. גרם היא עצם. על-פי הפשט, במשל זה העצם היא משל לכל הגוף, שמתייבש ומאבד את בריאותו כתוצאה של רוח נכאה.

2. אך יש שפירשו את הפסוק באופן מילולי - צער מייבש את העצמות ומקטין אותן. כך סייע רבן יוחנן בן זכאי לאספסיינוס, המצביא הרומאי, לחלוץ את נעליו, לאחר שעצמות רגליו התנפחו כתוצאה משמועה טובה ששמע, שהרי (משלי טו30): "שְׁמוּעָה טוֹבָה תְּדַשֶּׁן עָצֶם" (פירוט).

לב - רוח:

בתנ"ך מקובל לצייר את הלב כאיבר שמלא ברוח (מחשבות), ובהשאלה לב מציין אופי קבוע, ורוח מציינת מחשבה חולפת. אם כך, הפסוק מלמדנו שאופי שמח משפר את הבריאות, אבל אפילו מחשבה זמנית של ייאוש עלולה לפגוע בבריאות.

מאמרים נוספים - מתוצאות החיפוש של גוגל

 

תגובות