לא להשתחוות לרשעים

קוד: ביאור:משלי כה26 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל: סגלות משלי

משלי כה26: "מַעְיָן נִרְפָּשׂ, וּמָקוֹר מָשְׁחָת - צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע

כמו מעיין מלוכלך ברפש (בוץ ואבק), אשר המקור (מאגר מי-התהום) שלו מושחת (הרוס וסתום) - כך הוא הצדיק אשר מט (מתכופף ונכנע) לפני רשע: מעיין החכמה שלו מלוכלך בדעותיו של הרשע, ומקור הצדק שלו סתום כי לא יוכל לשפוט את הרשע בצדק.

עצות

יש אנשים שחושבים, שאם רק ניתן כבוד ומעמד לרשעים, הם יכבדו אותנו בחזרה, או לפחות יימנעו מלפגוע בנו. ספר משלי מתנגד לגישה זו.

נרפש = מלוכלך ברפש, בוץ ואבק;    מקור = מאגר מי תהום;    משחת = הרוס וסתום;

כשאדם רוצה לשתות ממעיין, הוא צריך למוט, כלומר להתכופף או לכרוע; אך:

בכל מקרה ההתכופפות הייתה לשווא.

כך גם כשהצדיק מט = מתכופף ומתרפס לפני הרשע:

ועוד: חכמתו של הצדיק נמשלת למעיין ולמקור (ראו מים כמשל):

וכאשר הצדיק משתחוה ומתכופף לפני הרשע, מעיינות החכמה שלו נסתמים, הציבור כבר לא מכבד אותו ולא מוכן ללמוד ממנו.

הקבלות

אחד הצדיקים שעברו על הנחיה זו היה יעקב אבינו. כשחזר מארם נהריים, הוא שלח שליחים אל עשו ואמר, בראשית לב5: "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב" - הוא נתן כבוד לעשו הרשע בכך שקרא לו "אדוני", והשפיל את כבוד עצמו בכך שקרא לעצמו "עבדך", ולאחר מכן גם השתחוה לו, בראשית לג3: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו"; ועל כך אמרו חז"ל: "כמעיין נרפס וכמקור משחת - כך צדיק ממיט עצמו לפני רשע" (רב יהודה בר רב סימון, בראשית רבה עה ב).

דקויות

המשל

הפירוש על המשל "מעיין נרפש ומקור משחת" מסתמך על פירושו של רא"מ פיורקא המובא ב'דעת מקרא'. ראו שם פירושים נוספים.

הנמשל

1. הפסוק נותן הנחיה לצדיק, שלא ישתחוה ויתכופף לפני הרשע, אלא יוכיח אותו: "כשהצדיק מט לפני הרשע וירא להוכיח על פניו דרכו, שנאוי הדבר כמעיין נרפש ומקור נשחת" (רש"י, ודומה לו מצודות); ראו "עצות".

2. ויש שפירשו את הפסוק דווקא כהבטחה לצדיק, שלא יצטרך להיות כפוף בפני הרשע זמן רב: "כאשר ירפוש האדם את המעיין ברגליו, ידלח מימיו לפי שעה, אחרי כן ישקטו המים ויהיו צלולים כבראשונה - כן הצדיק, כאשר הוא מט לפני רשע, לא תישפל ולא תימעט מעלתו בעבור זאת, ואם הוא עכור לפי שעה - שבע ייפול צדיק וקם, וישוב לאיתנו וכבודו" (רבי יונה, שערי תשובה ג קמט).

3. ויש שפירשו את הפסוק כהסבר, מדוע הצדיק מט לפני רשע: "ההתמוטטות הזה, של היסוד הקדוש, אינה מפני חולשתו ח"ו, אלא שהוא רוצה בכך ונכנע ברצונו... כי לכל זמן ועת לכל חפץ... וכל הדוחק את השעה - השעה דוחקתו, ולכן הצדיק מט ברצונו לפני רשע, עד בוא עיתו, שאז ירום ראשו על אויביו סביבותיו, ישמח צדיק כי חזה נקם..." (רמ"ד וואלי);  וכן ב ישעיהו נא23: "וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ, וְכַחוּץ לַעֹבְרִים".

- בפסוק ישנו רמז למשחק הידוע, המסמל את מלחמת הצדיקים בני האור ברשעים בני החושך: "מקור מ שח ת... צדיק מט ".

תגובות