קוד: ביאור:דברים יד1 בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
חלק גדול מתעמולת הבחירות של מפלגות מסויימות מוקדש להתקפות על מפלגות אחרות.
לעניות דעתי, מפלגות התוקפות את המפלגות האחרות עלולות לעבור על איסור מהתורה:
דברים יד1: "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹהֵיכֶם; לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת
"
יָגוֹדּוּ עַל נֶפֶשׁ צַדִּיק וְדָם נָקִי יַרְשִׁיעוּ"
ואכן, בלשון המקרא מצאנו כמה פסוקים שבהם הפועל "התגודד" משמעו "התקבץ בגדוד":
אֵי לָזֹאת אֶסְלַוח לָךְ? בָּנַיִךְ
עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים וָאַשְׂבִּעַ אוֹתָם וַיִּנְאָפוּ וּבֵית זוֹנָה יִתְגֹּדָדוּ"
עַתָּה תִּתְגֹּדְדִי בַת גְּדוּד מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ בַּשֵּׁבֶט יַכּוּ עַל הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל"
וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם"
וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת לֹא יִקָּבֵרוּ וְלֹא יִסְפְּדוּ לָהֶם וְלֹא יִתְגֹּדַד וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם"
וַיָּבֹאוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁכֶם מִשִּׁלוֹ וּמִשֹּׁמְרוֹן שְׁמֹנִים אִישׁ מְגֻלְּחֵי זָקָן וּקְרֻעֵי בְגָדִים וּמִתְגֹּדְדִים וּמִנְחָה וּלְבוֹנָה בְּיָדָם לְהָבִיא בֵּית ידוד"
בָּאָה קָרְחָה אֶל עַזָּה נִדְמְתָה אַשְׁקְלוֹן שְׁאֵרִית עִמְקָם עַד מָתַי תִּתְגּוֹדָדִי"
אך עדיין נשאלת השאלה - איך ייתכן ששתי מצוות שונות כל-כך הצליחו "להיכנס" לאותו פסוק ולאותה מילה?
ועוד: מה הקשר בין המשמעות הראשונה - "לא תעשו אגודות אגודות" - לבין המשך הפסוק " ולא תשימו קרחה בין עיניכם "?
מצאתי שתי תשובות אפשריות:
ליגיון של מלך", הם צריכים להיות שלמים בגופם.
אסור לאדם לפצוע את עצמו פצע גלוי ובולט, כי בכך הוא פוגע בשלמות גופו; ואסור לאדם לעשות קרחה בין עיניו, כי בכך הוא פוגע בשלמות שער ראשו.
ההופעה החיצונית חשובה גם עבור כלל עם ישראל: כשבני ישראל נעשים "אגודות אגודות", זה יוצר מעין פצע בעם ישראל, ופוגע בתדמית האחידה של בני ישראל כבנים של אותו עם, וכ"ליגיון של מלך".
גם למילה "קרחה" יש משמעות עבור כלל ישראל: בפרשת עיר הנידחת אמרו חז"ל, שאסור לעשות יותר מ-2 "עיר הנידחת" באותו מקום, כדי שלא לעשות "קרחה" בארץ ישראל. בדומה לזה פירשו חלק מהמפרשים את המילה "קרחה" ב ירמיהו מז5.
הסבר זה יכול להסביר כמה מהמאמרים בהמשך הסוגיה בגמרא, מהם נראה שבמקרים מסויימים מותר לקבוצות שונות לנהוג על-פי דינים שונים, כאשר הדבר אינו בולט לעין:
לסיכום, לפי פירוש זה, המצוה לא תתגודדו ולא תשימו קרחה משמעה - "לא תפגעו בתדמית החיצונית השלמה של גופכם ושל עמכם".
נראה שפירוש זה הוא פירושו של ריש לקיש בתלמוד בבלי, יבמות שם.
המילה "גדוד" אין משמעה רק "קבוצה", אלא בפרט קבוצה שנלחמת, כמו בלשון ימינו, וכמו ברוב הפסוקים המשתמשים במילה זו.
לפי זה, המצוה "לא תתגודדו" משמעה "לא תקימו גדודים שנלחמים זה בזה". בני ישראל הם כולם בניו של ה', כולם משפחה אחת, וגם אם יש חילוקי דעות במשפחה, אסור שהם יגררו למלחמה.
גם המשמעות השניה - שריטה - קשורה למלחמה - מלחמה שהאדם נלחם נגד עצמו "בחרבות וברמחים עד שפך דם
".
גם הסבר זה יכול להסביר כמה מהמאמרים בהמשך הסוגיה בגמרא (יד:): "אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות בגט ישן ובספק אשת איש ובמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק בכסף ובשוה כסף בפרוטה ובשוה פרוטה - לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי; ללמדך שחיבה וריעות נוהגים זה בזה, לקיים מה שנאמר (
זכריה ח
)
האמת והשלום אהבו... דמודעי להו ופרשי ". כלומר, למרות המחלוקות הרבות שהיו ביניהם על ענייני נישואין וגירושין, הם לא נמנעו לשאת נשים מהבית השני, כי יכלו לסמוך על אנשי הבית השני, שיודיעו להם ויזהירו אותם אם האישה שהם מתכוונים לשאת היא אסורה עליהם על-פי שיטתם. האמון ההדדי שהיה בין בית שמאי לבית הלל הוא המאפיין העיקרי והחשוב ביותר של השלום. אמנם היו ביניהם מחלוקות, ולפי חלק מהדעות אף נהגו כל אחד לפי שיטתו ודעתו, כך שלא הייתה ביניהם אחדות לא בדעות ולא במעשים; כל אחד נהג לפי
האמת שלו. אולם, למרות זאת הם שמרו על
השלום והאהבה ההדדיים, כל בית כיבד את שיטתו של הבית השני, ולכן לא עברו בכך על איסור "לא תתגודדו": "והאמת והשלום אהבו ".
כך גם לגבי דיני
טומאה וטהרה - למרות המחלוקות הרבות שהיו בין בית שמאי לבין בית הלל בנושא טומאה וטהרה, לא נמנעו מלשהשאיל כלים זה לזה, כי יכלו לסמוך על אנשי הבית השני שיודיעו להם אם הכלי נטמא על-פי שיטתם.
זה יכול להסביר גם מדוע אין איסור "לא תתגודדו"
בשני מקומות שונים (לפי אביי) או בשני בתי דין שונים (לפי רבא): כי במקרה זה אין סכנה שהבדלי המנהגים יתפתחו למלחמה, כמו שקורה לעיתים כאשר יש הבדלים במקום אחד.
זה גם מסביר מדוע אין איסור "לא תתגודדו" בהלכה שמראש קבעו אותה באופן שונה לשני ציבורים שונים, כמו
קריאת מגילת אסתר לבני הכפרים - שקוראים את המגילה בעיר, אבל לא דווקא ביום הפורים עצמו אלא לפני כן, ביום השוק האחרון שלפני פורים. בהלכה זו אין כל מחלוקת וכל סיבה למלחמה, כי כולם מסכימים שבני הכפרים רשאים לקרוא ביום אחר.
כך הדבר גם בדברים שכולם מסכימים שהם מותרים, ובכל-זאת יש אנשים שמחמירים על עצמם ואינם עושים אותם (כגון
מלאכה בערבי פסחים); מכיוון שהם לא טוענים שהדבר אסור אלא רק שהם מחמירים על עצמם, אין הדבר מביא למלחמה, ואינו אסור.
רעיון דומה ניתן ללמוד מספר הושע - ראו אחדות לעומת שלום.
לסיכום, לפי פירוש זה, המצוה "לא תתגודדו ולא תשימו קרחה" משמעה - "לא תילחמו בעצמכם - בגופכם או בעמכם".
נראה שפירוש זה הוא פירושו של רבי יוחנן בתלמוד בבלי, יבמות שם; כך לפחות ע"פ הרא"ש.
חשוב מאד לזכור את הדברים האלה בתקופת הבחירות.
מותר להקים מפלגות שונות, אבל אסור להפוך את המפלגות ל"גדודים" שנלחמים זה בזה.
כל מפלגה צריכה להסביר בצורה ברורה את
הדעות שלה, ולא לתקוף את המפלגות האחרות; מפלגה שתוקפת את המפלגות האחרות
עלולה לעבור על איסור "לא תתגודדו".