קוד: וציוונו להדליק נר של חנוכה בתנ"ך
סוג: פירוש
מאת: אראל
אל:
א. "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציוונו להדליק נר של חנוכה
"
היכן ציוונו ה' להדליק נר של חנוכה?
1. חכמי התלמוד פירשו שהכוונה למצוה לשמוע בקול הכהנים והשופטים בבית המקדש,
דברים יז11: "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל
" (פירוט); החשמונאים, שתיקנו להדליק נר חנוכה, אכן היו כהנים בבית המקדש, ולכן יש לשמוע בקולם (ראו גם
תשובה באתר כיפה).
2. אולם בתורה ישנו ציווי ישיר להדליק נר של חנוכה, שהרי מייד לאחר חנוכת המזבח שבמשכן,
במדבר ז84: "זֹאת
חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ
בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ מֵאֵת נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל...
", נאמר,
במדבר ח1-2: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו:
בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת
". אם כך, ה' אכן ציוונו להדליק נר של חנוכה.
האם הרעיון הזה יכול להסביר ברכות אחרות?
ב. "וציוונו להדליק נר של שבת
" - לא ברור. אמנם נצטוינו להדליק נר תמיד,
ויקרא כד2-3: "צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת
נֵר תָּמִיד. מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' תָּמִיד חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם
", אבל לא רק בערב שבת, אלא בכל יום (בהמשך הפרק נאמר שיש להחליף את
לחם הפנים ביום השבת,
ויקרא כד8: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ לִפְנֵי ה' תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם
"; אולי, בגלל שאסור להבעיר אש בשבת,
שמות לה3: "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת
" (פירוט), המצוה היא להדליק את הנר של שבת לפני השבת).
ג. "וציוונו על נטילת ידיים
" - אהרן ובניו נצטוו לרחוץ את ידיהם ואת רגליהם ממי כיור הנחושת במשכן,
שמות ל19: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם
",
שמות ל21: "וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם
"; אנחנו אמנם לא כהנים, אבל הכהנים מייצגים אותנו, ולכן המצוה לכהנים היא למעשה מצוה לכלל ישראל. אמנם לפי זה היה ראוי לברך גם "על נטילת רגליים"...
ד. "וציוונו על מקרא מגילה
" - קריאת מגילה היא תקנה של אסתר ומרדכי בשושן,
אסתר ט29: "וַתִּכְתֹּב
אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי אֶת כָּל
תֹּקֶף לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית
"; הם לא היו כהנים וגם לא שופטים בבית המקדש. אולי המקור הוא במצוה,
דברים לב7: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹּר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ
" - מצוה לשאול את ההורים והזקנים, ומצוה עליהם לספר לנו על האירועים שקרו בדורות הקודמים.
ה. "וציוונו לקרוא את ההלל
" - במקומות רבים בספר תהלים נאמר, בלשון ציווי "הללו יה
"; אולם, אין זו מצוות ה' אלא מצוות המשורר, דוד המלך.
ו. "וציוונו על עירוב תבשילין / חצרות
" - לא ברור.