קוד: קרבנות מלחמה וקרבנות מזבח בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: אראל
אל:
כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה, עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. זֶבַחי אלהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלהים לֹא תבזה."
לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ,לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה. רוצה ה' את יראיו, את המיחלים לחסדו."
גבורת הסוס") ובכוח פיסי ("
שוקי האיש"), וכשהתורה מצווה להילחם, יש לקיים מצוה זו כמו שמקיימים כל מצוה אחרת, באופן הטוב ביותר האפשרי בדרך הטבע.
רוח נשברה, לב נשבר ונדכה": חשוב לו יותר שהחוטא ישבור את מחשבותיו הרעות ויצטער על עוונותיו, מאשר שיקריב קרבנות לכפרה; אבל גם הקרבנות חשובים: "
אין עיקר חפצך בזבח ומתן" (מצודת דוד).
את יראיו, את המייחלים לחסדו": חשוב לו יותר שהלוחמים ייראו אותו ויבטחו בו מאשר שישקיעו בסוסים ובכוח פיסי; אבל גם הסוסים והכוח הם חשובים.
זבח רשעים תועבה" (פירוט); "
שאין זבח חטאת בא על המזיד" (רש"י).
וְיֵדְעוּ כָּל הַקָּהָל הַזֶּה, כִּי לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה', כִּי לה' הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ"; לפי חלק מהפירושים (פירוט), הדברים מכוונים לאנשים שמאמינים בה', אלא שהם חושבים שה' מושיע רק באמצעות כלי נשק מעשה ידי אדם; ודוד אומר להם שה' לא מושיע באמצעים אלה. אולם, דוד עצמו השתמש בכלי נשק (קלע ואבן), ואף בחרב:
וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁוֹ..."
1. לפי הפירוש הראשון, אפשר לפרש שהכוונה היא "אמנם החרב והחנית חשובים, אבל הם לא העיקר"; דוד הקצין את הדברים וכתב שה' יושיע "לא בחרב ובחנית" כלל, כי באותה תקופה, הפלשתים התגאו בכך שיש להם כלי נשק ולבני ישראל אין; הם חשבו שאפשר לנצח במלחמה בכוח הנשק בלבד, זה הדבר היחיד שיש לו חשיבות. גם בעם ישראל היו אנשים שחשבו שהנשק הוא העיקר (פירוט). כדי להבהיר להם את סדר העדיפויות הנכון, טען דוד טענה קיצונית ואמר שלחרב ולחנית, כביכול, אין חשיבות כלל, למרות שלמעשה יש להם חשיבות כלשהי.
2. לפי הפירוש השני, הכוונה היא שאכן ה' לא יושיע בחרב ובחנית כלל, אך הפסוק מכוון בפרט לרשעים - לפלשתים, שרצו לשעבד את עם ישראל. לרשעים אכן אסור להחזיק נשק, זו תועבה בדיוק כמו ש"זבח רשעים תועבה
", ולכן ה' לא יושיע את הרשעים האוחזים בחרב וחנית. אולם, כשהעם צדיק וירא ה', הוא צריך להחזיק נשק, והנשק יועיל לו.
וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל: הַחֵפֶץ לה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?! הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב, לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים"
לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם יֹאמַר ה'? שָׂבַעְתִּי עֹלוֹת אֵילִים וְחֵלֶב מְרִיאִים וְדַם פָּרִים וּכְבָשִׂים וְעַתּוּדִים לֹא חָפָצְתִּי"
אֶל תִּבְטְחוּ לָכֶם אַל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר לֵאמֹר הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵיכַל ה' הֵמָּה"
זֶבַח וּמִנְחָה לֹא חָפַצְתָּ אָזְנַיִם כָּרִיתָ לִּי עוֹלָה וַחֲטָאָה לֹא שָׁאָלְתָּ"
אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל, גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ. שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה, וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט. הִנֵּה עֵין ה' אֶל יְרֵאָיו, לַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ. לְהַצִּיל מִמָּוֶת נַפְשָׁם, וּלְחַיּוֹתָם בָּרָעָב."