מינויים פוליטיים

קוד: מינויים פוליטיים בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: אראל

אל:

ישנן שתי גישות למינויים של בעלי תפקידים ציבוריים (ראו דוד דרי, "מינויים פוליטיים בישראל")- הגישה הממלכתית והגישה המפלגתית:

• הגישה הממלכתית קובעת, שבעלי התפקידים צריכים להיבחר ׂע"פ כישורים מקצועיים בלבד, ולהישאר בתפקידם לאורך זמן כדי שיוכלו לצבור ניסיון. זו הגישה המקובלת בבריטניה, שם אנשי השירות הציבורי (civil service) חזקים ומשפיעים על המדיניות יותר מהממשלה הנבחרת.
• הגישה המפלגתית קובעת, שבעלי התפקידים צריכים לשקף את רצון העם, ולכן מותר ורצוי שהשלטון הנבחר ימנה בעלי תפקידים המתאימים להשקפת עולמו. זו הגישה המקובלת בארה"ב, שם בכל פעם שנבחר נשיא חדש, הוא מפטר חלק גדול מבעלי התפקידים הבכירים, וממנה במקומם אנשים מהמפלגה שלו.

לכל גישה יש יתרונות וחסרונות. מה הגישה של התנ"ך?

מצד אחד, נאמר:

• שמות יח21: "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת" (פירוט),
• דברים א13: "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם, וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (פירוט),

כלומר בעלי התפקידים צריכים להיבחר ע"פ כישוריהם ואישיותם בלבד, ולשרת את הציבור כולו.

מצד שני, בתקופת המלוכה מצאנו שבעלי התפקידים מתחלפים בכל פעם שהמלך מתחלף:

• בתקופת שאול, שמואל א יד50-51: "וְשֵׁם אֵשֶׁת שָׁאוּל אֲחִינֹעַם בַּת אֲחִימָעַץ, וְשֵׁם שַׂר צְבָאוֹ אֲבִינֵר בֶּן נֵר דּוֹד שָׁאוּל; וְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל וְנֵר אֲבִי אַבְנֵר בֶּן אֲבִיאֵל" - שר הצבא היה בן דודו.
• בתקופת דוד, שמואל ב ח16-18: "וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא, וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד מַזְכִּיר, וְצָדוֹק בֶּן אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן אֶבְיָתָר כֹּהֲנִים, וּשְׂרָיָה סוֹפֵר. וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וּבְנֵי דָוִד כֹּהֲנִים הָיוּ" - שר הצבא היה בן אחותו.
  
• ובתקופת שלמה, מלכים א ד2-7: "וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים אֲשֶׁר לוֹ: עֲזַרְיָהוּ בֶּן צָדוֹק הַכֹּהֵן, אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים, יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר, וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים וַעֲזַרְיָהוּ בֶן נָתָן עַל הַנִּצָּבִים וְזָבוּד בֶן נָתָן כֹּהֵן רֵעֶה הַמֶּלֶךְ, וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת וַאֲדֹנִירָם בֶן עַבְדָּא עַל הַמַּס וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד[הָאֶחָד] לְכַלְכֵּל" - יהושפט בן אחילוד נשאר המזכיר, אבל שר הצבא התחלף (יואב הוצא להורג ובניהו עלה בדרגה), וגם הסופרים התחלפו.

נראה שהחילופים של בעלי התפקידים הם רע הכרחי הנובע מהמלוכה (שגם היא רע הכרחי). המלך חייב למנות אנשים שיוכל לסמוך עליהם ולעבוד איתם, וזה אומר שלפעמים הוא נאלץ לחסל את בעלי התפקידים הקודמים שמזדהים עם המלך הקודם, ולמנות את קרובי משפחתו.

אולם, מבחינה עקרונית התנ"ך מעודד דווקא את הגישה הממלכתית. בספר משלי, בפסוק שהועתק בימי חזקיהו מלך יהודה, נאמר שהמלך צריך לפטר את השרים הרשעים, משלי כה5: "הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ, וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ"; ואכן יש אומרים שחזקיהו קיים עצה זו, פיטר את שר האוצר הרשע שבנא, ומינה במקומו שר אוצר חדש בשם אליקים בן חלקיהו (פירוט).

גם החילופים שנעשו ע"י דוד ושלמה הוצדקו בנימוק זה: אבנר נרצח ע"י יואב כנקמה על כך שהרג את עשהאל, ויואב נהרג ע"י שלמה כנקמה על כך שרצח את אבנר ועמשא. כלומר, מותר לשלטון חדש לפטר את בעלי התפקידים הישנים, רק אם הם הורשעו בעבירה חמורה.

מה דעתכם?